2.         תשתית עובדתית מבחינת הועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה

                        א.                 במקביל להליכים המשפטיים, הוגשה בידי המשיב מס' 6, ביום 12.12.02 תכנית להסדרת השטח לגן אירועים - ש/1141.

                        ב.                 הועדה המחוזית החליטה ביום 5.5.04 לדחות את התכנית כפי שהוגשה. הנימוקים לדחיית התכנית היה כי השימוש המבוקש לגן אירועים אינו תואם את תכנית המתאר המחוזית המופקדת - תמ"מ/6 ולאור מגבלות בניה שיווצרו מהתכנית על שטחים סמוכים. הוועדה המחוזית החליטה לשוב ולדון בתכנית מתוקנת שתהיה בהתאם לתמ"מ/6. העתק החלטת הוועדה המחוזית מצ"ב לכתב התגובה, כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן א'.

                         ג.                  בקשת המשיב לקבל רשות לערור על החלטת הועדה המחוזית למועצה הארצית לתכנון ובניה נדחתה במכתב הממונה על המחוז מיום 27.6.04.

                        ד.                 ביום 13.12.06 הוגשה לוועדה המחוזית תכנית חדשה ביחס למקרקעין - ש/1141א'. מטרתה היא ייעוד השטח לאטרקציה תיירותית במסגרת מתחם תיירות, שיכלול גם מסעדה ובית קפה גן. התכנית מצויה בשלב של בדיקה תכנונית מוקדמת (בדיקת תנאי סף) בהתאם להוראת סעיף 62ב' לחוק התכנון והבניה. רק לאחר שיימצא כי התכנית עומדת בתנאי הסף ניתן יהיה לדון בה בוועדה המחוזית.

                        ה.                 עוד טרם מתן פסק הדין בערעור בביהמ"ש העליון, התקיימה ישיבה בין נציגי הוועדה המחוזית לבין נציגי המשיבה מס' 2 בסוגיית אכיפת עבירות בניה. בין היתר נדון עניינו של הבורג', וסוכם, כי יש לוודא קיום הצו, הסוגר את המקום. העתק סיכום הדיון מיום 15.2.05 מצ"ב לכתב תגובה זה, כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן ב'.

                         ו.                  בסמוך לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט העליון בעע"ם 9914/03 פנה הממונה על פיקוח הבניה בוועדה המחוזית ליו"ר המשיבה מס' 2 בדרישה ליישום הצו. העתק הפנייה מצ"ב לכתב תגובה זה, כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן ג'.

                        ז.                  במענה, הודיע מזכיר המשיבה מס' 2 כי בעלי הנכס יוזמנו למתן גרסא. העתק מכתבו של מזכיר המשיבה מס' 2 מיום 15.6.05 מצ"ב לכתב תגובה זה, כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן ד'.

                        ח.                 ביום 6.9.05 פנה הממונה על הפיקוח בוועדה המחוזית, פעם נוספת למזכיר המשיבה מס' 2 לקבל עדכון לגבי מצב הטיפול בגני אירועים במרחב הועדה המקומית שומרון. העתק המכתב מצ"ב לכתב תגובה זה, כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן ה'.

                        ט.                 פניה נוספת למשיבה מס' 2 נשלחה ביום 30.1.06 וגם בה נדרשה המשיבה מס' 2 לאכוף את החוק נוכח פסיקות בתי המשפט. העתק המכתב מיום 30.1.06 מצ"ב לכתב תגובה זה, כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן ו'.

                         י.                  ביום 12.6.06 נתקבל מענה מהמשיבה מס' 2 ובו עדכון בדבר הגשת כתב אישום שהוגש כנגד בנו של המשיב מס' 6 בגין הפרת צו שיפוטי. העתק מכתב מזכיר המשיבה מס' 2 והעתק כתב האישום שהוגש ביום 29.1.06 כנגד בנו של המשיב מס' 6 מצ"ב לכתב תגובה זה, כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן ז'.

                      יא.                יצוין, כי יחידת הפיקוח הפועלת על יד הוועדה המחוזית הינה יחידה מצומצמת, אשר אינה מוסמכת ואף אינה בעלת משאבים כספיים ואנושיים היכולים להוות תחליף לועדות המקומיות שפועלות במרחב תכנונה.

                       יב.                יחידות הפיקוח המחוזיות מופקדות באופן בלעדי על אכיפת דיני התכנון והבניה בשטחים גליליים - שאינם בתחום מרחב תכנון של כל ועדה מקומית. כן פועלות יחידות הפיקוח המחוזיות על אכיפת דיני התכנון והבנייה בשטחים פתוחים ושטחים חקלאיים אשר קיים אינטרס ציבורי על שמירת אופיים.

3.         תשתית עובדתית מבחינת משרד הבריאות

                        א.                 מעורבותו של משרד הבריאות בפעילות הבורג', הינה תחת מטריית רשיון העסק, שעסק כדוגמת גן אירועים, מחויב בקבלתו.

                        ב.                 משרד הבריאות נמנה על הגורמים שאישורם נדרש לצורך מתן רשיון העסק, כאשר על פי הדין, הגורם האמון על מתן רשיון עסק הינו ראש הרשות המקומית בתחומה המוניציפאלי מצוי העסק.

                         ג.                  משרד הבריאות מתנגד מזה שנים לקיום גן אירועים במקרקעין ולא נתן את אישורו הנדרש לצורך מתן רשיון עסק, ואף התרה במשיבה מס' 1, לא פעם, להפעיל את סמכותה לסגירת העסק, בהעדר רשיון עסק, ועד להתאמת הפעילות בעסק לדרישות החוק. נימוקי ההתנגדות של משרד הבריאות לקיום גן האירועים במקרקעין פורטו במכתבו של המפקח הנפתח לבריאות הסביבה, מר מ' יוספי, למהל מחלקת רישוי עסקים אצל המשיבה מס' 1, מיום 22.8.00:

                                          (1)                חסרה תכנית עסק מאושרת ע"י הועדה לתכנון ובניה

                                          (2)                העסק אינו עומד בסיסית בדרישות הנחיות המהנדס הראשי לגני אירועים.

                                          (3)                מקור המים - לדברי המנהל במקום, משתמשים במים מ-2 מקורות: באר פרטית שאינה מאושרת בידי משרד הבריאות, וקו מים עירוני.

                                          (4)                שופכי המטבח והשירותים - אינם מחוברים למערכת ביוב מרכזית אלא לבורות סופגים שאינם מאושרים בידי משרד הבריאות. העתק מכתבו של מר יוספי מצ"ב לתגובה זו, כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן ח'.

                        ד.                 העתקי דרישות נוספות לסגירת העסק שהופנו למשיבה מס' 1 במהלך השנים מצ"ב לכתב תגובה זה, כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומנים ח 1-4'. העתק דרישה נוספת שנשלחה למשיבה מס' 1 ביום 25.9.05, שלוותה בדו"ח בקורת תברואית שנעשה בעסק, מצ"ב לכתב תגובה זה, כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן ח-5'.

                        ה.                 ביום 18.12.00 התקיימה פגישה בין נציגי משרד הבריאות לנציג גן האירועים. בפגישה הובהרו דרישות משרד הבריאות וסוכם, כי בעלי הבורג' יפעלו להסדרת רשיון העסק בתוך 3 חדשים, כולל נושא מי שתיה, סילוק שפכים והגשת תכניות העסק כנדרש. העתק סיכום הישיבה מצ"ב לתגובה זו, כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן ט'.

                         ו.                  במהלך השנים, נשלחו למפעילי גן האירועים מספר התראות לתיקון הליקויים והסדרת הדרוש לקבלת רשיון עסק. העתקי דרישות אלה מצ"ב לכתב הגנה זה, כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן י' 1- 5'.

                        ז.                  נוכח העובדה שנתקיימו מגעים בין מפעילי גן האירועים לבין משרד הבריאות על מנת שהליקויים יתוקנו, ומאחר ועד שנת 2002 הותר השימוש החורג כגן אירועים במקרקעין, נמנע משרד הבריאות מהגשת כתב אישום.

                        ח.                 ברם בנסיבות בהן לאורך שנים לא תוקנו הליקויים התברואיים בתפעול העסק חרף ההתראות המרובות, וכאשר המשיבה מס' 1 אינה פועלת לסגירתו של העסק, דומה, כי לא יהיה מנוס מהגשת כתב אישום כנגד גן האירועים ומפעיליו, לאחר ביסוס המסכת הראייתית הדרושה.

4.         תשתית עובדתית מבחינת המשרד להגנת הסביבה

                        א.                 פניית העותרת, באמצעות ב"כ, למשרד להגנת הסביבה, נעשתה לראשונה, בסמוך למועד הגשת העתירה.

                        ב.                 הבעיה הסביבתית המרכזית בתפעולו של הבורג' הינה סילוק שפכים לבור ספיגה תעשייתי בניגוד לדין ויצירת מפגעים סביבתיים.

                         ג.                  בתחומה המוניציפאלי של המשיבה מס' 1 כמו גם באזורים אחרים בתחומי מחוז חיפה מצויים אזורים מאוכלסים, לרבות אזורי תעשייה, שאינם מבוייבים והפועלים על בורות סופגים.

                        ד.                 בשל מגבלת משאבים ומערכת סדרי עדיפויות שמגבלת המשאבים מכתיבה, מדיניות המחוז, ככלל, היא לנקוט בפעולות אכיפה בנושא בורות סופגים רק כאשר מאותרים שפכים הגולשים לרשות הרבים או כאשר ננקטים פתרונות מאולתרים, כגון לגונות שפכים או כאשר המפעל או העסק בהם מדובר יוצרים בעיות ומפגעים סביבתיים חמורים אחרים, המצריכים טיפול. המקרה הנדון אינו נמנה על המקרים החמורים האלה.

                        ה.                 בהתחשב באמור, ובעיקר, במגבלות האמורות, מתוך שקילת חומרת המפגע נשוא פניית העותרת למול מפגעים אחרים הנמצאים בעדיפות לטיפול, החליט המשרד להגנת הסביבה להעביר את פניית העותרת לטיפול איגוד ערים לאיכות הסביבה חדרה. העתק מכתבו של מנהל מחוז חיפה במשרד למנהל איגוד ערים לשמירת איכות הסביבה חדרה מיום 15.2.06 צורף כנספח לעתירה.

ג. המסגרת הנורמאטיבית

5.         דיני התכנון והבניה - ביצוע צו הריסה פסוק

                       א.                 ההוראות הרלוונטיות לענייננו מצויות בסעיפים 205-210 לחוק התכנון והבנייה הקובעים כדלקמן:

"... 205. אמצעים נוספים

הורשע אדם על עבירה לפי סעיף 204, רשאי בית המשפט, בשעת גזר הדין - (1) לצוות שהבניין או אותו חלק ממנו שנבנו ללא היתר או בסטייה מהיתר או מתכנית ייהרס, יפורק או יסולק על ידי הנשפט או על ידי הועדה המקומית, אם ביקשו על כך הועדה המקומית או היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, ולחייב את הנשפט בהוצאות הביצוע;

...

 207. מועד לביצוע הצו

בית המשפט רשאי, בזמן מתן צו לפי סעיפים 205 או 206 ובכל עת לאחר מכן, לקבוע את המועד לביצועו, ורשאי הוא להאריך מועד שקבע, אם ראה טעם לעשות כן.

207א. ביצוע צו

(א) הטיל בית משפט על הועדה המקומית לבצע צו לפי סעיף 205(1)או (2) תבצע אותו הועדה תוך המועד שנקבע בו.

(ב) הועדה המקומית רשאית, לאחר שעיינה בחוות דעתו של מפקד משטרת המחוז, לבקש שבית המשפט יצווה על הנשפט לבצע צו כאמור בסעיף קטן (א) במקום הועדה המקומית.

(ג) עברו שלושה חדשים מהמועד שנקבע לביצוע צו כאמור בסעיף קטן (א) והוא לא בוצע, יפנו הועדה המקומית, הועדה המחוזית או היועץ המשפטי לממשלה או נציגו אל בית המשפט ויבקשוהו שיצווה כי ביצוע הצו יוטל על הנשפט במקום על הועדה המקומית; פניה של אחת הרשויות האמורות משחררת את השאר מחיובן.

210. אי-קיום צו בית המשפט נשפט שאינו מקיים צו לפי סעיפים 205 או 206, בתוך המועד שקבע בית המשפט, דינו - מאסר שנה ואם נמשכה העבירה אחרי תום המועד, דינו - קנס כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, לכל יום של עבירה..."

                        ב.                 כעולה מהוראות חוק התכנון והבנייה, יכול בית המשפט להטיל בפסק דינו את ביצוע צו ההריסה על הוועדה המקומית. אף במקרה בו מטיל בית המשפט את ביצוע צו ההריסה על הועדה המקומית, הרי במקרה בו אין הועדה המקומית מבצעת את הצו, עליה לפנות לבית המשפט ולבקש להטילו על הנאשם. בית המשפט אף רשאי לקצוב ולהאריך את המועד לביצועו.

                         ג.                  עוד עולה מלשון החוק כי משהוטל ביצוע צו ההריסה על הנאשם ואין הוא מקיימו, רשאי בית המשפט להטיל עליו קנס ואף מאסר.

                        ד.                 כעולה משורת ההלכה, ראו בתי המשפט את העבירה של אי קיום צו שיפוטי בחומרה יתירה בשל הפגיעה בשלטון החוק ובסמכותו של בית המשפט - בנוסף לפגיעה באינטרסים המוגנים על ידי העבירות בגינן הוטל צו ההריסה.

....

בית המשפט העליון סבר ש'חומרה מיוחדת נודעת לעבירה המהווה הפרה של צו בית המשפט, גם ללא קשר לחומרתה של העבירה של הבניה הבלתי חוקית', שכן, החובה לקיים צו של בית משפט יש להתייחס אליה כערך בפני עצמו' (ע"פ 4603/90, 1465/91, 2829/92 אדירים חברה לבנין ועבודות ציבוריות בע"מ ואח', פ"ד מז(2) 529): בית המשפט חזר ואמר שעל העבירות הללו 'אין מנוס מלהטיל עונש חמור ולכלוא אותם בפועל' (המ' 522/78 פרוג' ואח', פ"ד לב(3) 611 - על אף התנהגות השלטונות, שבית המשפט מצא אותה ראויה לגנאי); וכן ע"פ 578/78 אחמד עיסה, פ"ד לו(1) 723 ועוד..."

וראה לאחרונה, ברע"פ 11097/04 סעדאללאב טחאן :

"...בית המשפט רואה בחומרה תופעה של הפרת צווים שיפוטיים ומינהליים בדיני התכנון והבניה וישנה חשיבות להבעת מסר עונשי מרתיע בעבירות של הפרת צווים שיפוטיים כדי להילחם בזלזול בצווי בית המשפט בכלל ובתחום התכנון והבניה בפרט...".

                        ה.                 כן מופנה בית המשפט הנכבד גם לפסק דינו של כב' השופט א' רובינשטיין ברע"פ 2809/05 גבריאל טסה נגד מדינת ישראל, תק-על 2005(2), 2063, סעיף 4 לפסק הדין."

3.         המסקנה הקצרה לענייננו היא, איפא, שעד היום לא בוצע גזר-הדין שניתן בהסכמה בבית המשפט השלום בחדרה ב-ת.פ. 4721/99 ביום 9.11.00, שבו ניתן צו להריסת המבנים אותם בנה המשיב 6 ו/או בנו (שנכח בדיון בפניי)  ללא היתר במקרקעין וכן צו איסור שימוש במבנים, כל זאת למרות שהתנאים שהותנו בגזר הדין לכניסת עונשים אלה לתוקפם, - התקיימו.

עמדת המשיבה 2

4.         בא-כוחה המלומד של המשיבה 2 טען בפניי, כי אמנם עמדתה של המשיבה 2 היא כי יש לקיים את גזר-דינו של בית משפט השלום בחדרה מסוף שנת 2000, אך המשיבה 2 סבורה (וזו גם עמדתה של המועצה המקומית המשיבה 1), כי את מלאכת הריסת המבנה וכן את ישומו של צו איסור השימוש במבנים יש להותיר בידי בעל-הדין הנוגע בדבר עצמו, דהיינו הנאשם בתיק הפלילי (המשיב 6 ו/או בנו).  המשיבה 2 טוענת, כי אין בידיה  די משאבים לצורך ביצועם של גזרי-הדין הניתנים, בעקבות כתבי אישום המוגשים על-ידיה בנושאי תכנון ובנייה.  המשיבה 2 סבורה כי היא זקוקה לצורך זה לעזרה של משטרת ישראל,  עזרה המתקבלת רק במשורה,  ומכיוון שכך כל אימת שנאשם אינו מקיים גזר-דין דוגמת זה שניתן בענייננו, אין באפשרותה אלא להגיש כתב אישום נוסף שעניינו אי-ציות לגזר-הדין הקודם.

דיון ומסקנות

5.         לא אוכל, לצערי, לקבל את עמדתן של המשיבות 1 ו-2, אשר, מטבע הדברים, המשיב 6 תומך בה בשתי ידיו.  דרך הפעולה של המשיבות 1 ו-2 מביאה לכך שננקטים הליכים פליליים במספר לא מבוטל, כאשר האכיפה והביצוע  נמצאים בשפל המדרגה.  דרך הפעולה המוצעת על-ידי המשיבה 2 מביאה לכך, שהיא משימה עצמה למעין גורם-על הקובע מתי יאכף גזר-דין פלוני ומתי יתוייק ללא טיפול נוסף, כאשר לכל היותר ישמש בסיס לכתב אישום/כתבי אישום נוספים, אשר ספק רב אם יביאו לאכיפה הדרושה, והמקרה הנוכחי יוכיח.  על בית-המשפט, ורק על בית-המשפט, מוטלת החובה לקבוע את גזר-הדין המתאים במקרה פלוני.  בית-המשפט הוא המוסמך לקבוע אם אין מקום לאכיפה כלל, או אם ראוי לדחות את האכיפה והביצוע למועד אחר.  המצב הנוכחי, כאשר המשיבה 2 קובעת למעשה אם מקרה פלוני ראוי לאכיפה אם לאו (וכל זאת משיקולים שאינם גלויים לעין הציבור), פוגע בעקרון השיוויון, פוגע בשלטון החוק במובן זה שרק בתי המשפט הם המוסמכים לקבוע ענישה במקרה ספציפי.  אין לקבל שינוי דה-פאקטו בענישה כתוצאה מפעילות או העדר פעילות של רשות אחרת.

6.         אם סבורה המשיבה 2 שאין באפשרותה לבצע גזרי-דין של בתי-המשפט (הניתנים בהליכים היזומים על-ידיה), הרי עליה לתכנן מראש את צעדיה בהתאם.  אני מבקש לציין, כי הטענה בדבר העדר אפשרות ביצועית, כאמור, נטענה בפניי ללא תשתית ראייתית כלשהי.  אינני יודע אם יש ממש בטענה כי אין באפשרותה של המשיבה 2 לבצע גזר-דין חלוטים ללא עזרה של משטרת ישראל / כוחות הביטחון.  בענייננו מדובר בהפעלה נטענת של גן אירועים. כיצד מתבצעת פעילות זו ללא אספקה סדירה של חשמל / מים?  לפי התיאור העובדתי שנמסר לי מקבל המשיב 6 מים מבאר פרטית ומקו מים עירוני. כיצד מספקת המשיבה 1 מים למי שאין בידיו היתר לפעילותו העסקית?  כיצד ניתן למשיב 6 היתר להפקת מים מבאר לצורך עסק חסר היתר כחוק? אני מבקש להפנות את שימת-הלב בהקשר זה לסעיף 157א' לחוק התכנון והבנייה, המתנה הספקת חשמל באישור מאת רשות מאשרת כהגדרתה שם (נושאי התפקיד הבכירים בוועדה מקומית לתכנון ולבנייה), והכולל הוראות דומות בקשר להספקת מים וטלפון.  ראו בהקשר זה גם סעיף 265 לחוק התכנון  וכן תקנות התכנון והבניה (אישורים למתן שירותי חשמל, מים וטלפון) תשמ"א 1981.

אם המשיבה 2 אינה מסוגלת לבצע צווי הריסה או צווים דומים אחרים, הרי (בהנחה שיש ממש בטענה האמורה), עליה לנקוט בצעדים המתאימים, מבעוד מועד, בפני בית-משפט השלום.  היא יכולה, למשל, לעתור להשתת קנסות כאשר במקרה של העדר תשלום יוטל עונש של מאסר, היא יכולה לבקש עונש מאסר מותנה בשלב ראשון, והיא היתה יכולה ,למצער, להגיש כתב אישום על הפרת גזר-הדין הראשון, בסמוך לאחר שהתקיימו התנאים לכך.  גזר-הדין הראשון ניתן בענייננו במסגרת הסדר טעון.  כיצד לא נכללה בהסדר מעין זה, סנקציה במקרה של הפרה?  מדוע, אם לא קויים הסדר הטעון על-ידי הבן, לא חזרה המשיבה 2 והגישה כתב אישום נגד האב-הנאשם המקורי?

לא רק שאין ראייה בפניי שאין באפשרותה של המשיבה 2 לבצע צווי הריסה וצווים דומים, אלא שאין גם שום עדות בפניי לכך שהיא נקטה בצעדים חלופיים, שאף לפי עמדתה ניתן הייה לנקוט בהם.

7.         לא למותר יהיה לציין בשלב זה כי בהליכים הפליליים שננקטו לאחרונה נגד המשיב 6 (ו/או אביו) כופר הנאשם (כך נמסר לי מפי באי-כוחו) בעובדות אי קיום גזר-הדין משנת 2000 הנטענות נגדו בכתב האישום. אין לכך כל קשר להליך בפניי ואין בדבריי כאן כדי להשפיע על שיקול דעתו של בית-משפט השלום הנכבד (או בית המשפט לעניינים מקומיים) הדן באישומים הפליליים נגד המשיב 6. לענייננו ברור, שלא חל שינוי בפעילות של המשיב 6 (ו/או אביו) בגן האירועים הנדון מאז ניתן גזר-הדין (החלוט)  נגדו ועד היום.  עיקר קובלנתו של המשיב 6 הוא כנגד רשויות התכנון על כך שלא ראו להתיר פעילות זו בין במסגרת שימוש חורג ובין במסגרת תכנונית אחרת.  שאלת ההצדקה של החלטות רשויות התכנון אינה עומדת על הפרק היום. 

8.         אני ער לכך, שהסעד של חיוב המשיבה 2 לבצע את גזר-הדין לא נכלל, בניסוח זה, בראש העתירה הנוכחית. עם זאת, דרך פעולה זו הוצעה במפורש על-ידי הפרקליטות ונדונה בהרחבה בדיון בעל-פה בבית-המשפט (31.1.07, 8.2.07).

9.         מסקנתי היא שלא ניתן להותיר על כנו מצב שבו קיימים צווים אופרטיביים של בית-המשפט, שהלכה למעשה אינם נאכפים.  אני סבור, שבשים-לב לעובדות שהובאו בפניי בעתירה הנוכחית, ובהתחשב בזמן שחלף מאז שגזר-הדין הפך לחלוט, כי העותרת זכאית לסעד במתכונת שהוצעה על-ידי המדינה. ואני מקבל, איפא, את עמדתה של המדינה בהקשר זה על נימוקיה.  ברור, שההוראות שיינתנו על-ידי בית-משפט השלום עם הטלת ביצוע גזר-הדין על המשיבה 2 נתונות לשיקול דעתו והוא ישמע בוודאי את הנוגעים בדבר קודם למתן החלטתו.

סעדים

10.       העתירה מתקבלת במובן זה שאני מורה לוועדה המקומית לתכנון ובניה-המשיבה 2 לפנות בתוך 5 ימי עבודה מהיום בבקשה לבית-המשפט השלום (לעניינים מקומיים) בחדרה בתיק פלילי 4721/99 בה תבקש להטיל עליה את ביצוע צווי ההריסה וצווי איסור השימוש במבנים שנקבעו בגזר-הדין מתאריך 9.11.2000, וזאת בהתאם להוראות סעיף 205(1) לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965. לאחר מכן תפעל הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הנ"ל בהתאם להוראות הביצוע, שיינתנו על-ידי בית-משפט השלום הנכבד.  העתק של הבקשה בכתב יישלח על-ידי המשיבה 2 במישרין ובמקביל להגשה לבית-משפט השלום גם לכל בעלי-הדין כאן ולממונה על המחוז במשרד הפנים.

11.       אני מחייב את המשיבים 1, 2 ו-6 ביחד ולחוד, לשלם לעותרת את הוצאות המשפט בעתירה הנוכחית (בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאתו בפועל של כל פריט ועד לפרעון המלא בפועל) וכן אני מחייב כל אחד ממשיבים אלה לשלם לעותרת שכ"ט עו"ד בסך 10000 (עשרת אלפים) ₪ + מע"מ, להיום.

ניתן והודע בפומבי היום יום ראשון ל' שבט תשס"ז (18 פברואר 2007) בהעדר.

                                                                                                            ___________

                                                                                                                    סגן נשיא