מי שומר על שומרי המסילה?

בשיטוטי בין בית למגרש ובין מגרש לבית, אני צופה בשנה האחרונה בהתפתחות נדל"נית מעניינת שבודאי גם אתם שמתם לב אליה. אני מדבר על מחסות הבד, שאח"כ הפכו לאוהלים, ואח"כ לצריפים מאולתרים ועכשיו למבנים מוכנים שהוקמו לצד מעברי הרכבת באיזור לרווחת אותם אלה שהופקדו על מעבר בטוח של הרכבת ומניעת התנגשות עם כלי רכב החוצים את המסילה.

נתחיל אולי מהסוף -- אתם הלא חיים באותה ישראל שאני חי בה -- אני כבר יכול לראות תוך עשר שנים את הצריפים האלה הופכים לבתים, בתי קפה, פיצוציות ותחנות דלק יותר מאשר אני יכול לדמיין יום שבו הם מועלים על משאיות דומות לאלה של גבן הם הובאו ונעלמים מהשטח לטובת מחסומי רכבת שפועלים כהלכה, נהגים שמצייתים לתמרורים ולרמזורי האזהרה, ומשטרה שאוכפת את החוק הפשוט הזה: "רכבת עוברת - עצור!"

בראשית... היו תאונות איומות, קטלניות, בין כלי רכב שלא עצרו במעבר הרכבת, לבין רכבות החולפות על המסילה. במיוחד החמירה הבעיה בעשר השנים האחרונות עם פתיחתה של מסילה כפולה לאורך הקטע חיפה תל אביב ועם הגברת תכיפות הרכבות בקו הזה העובר בפרדס חנה, קיסריה, בנימינה זכרון יעקב וחוף הכרמל. המסילה הכפולה משמעה שמיד אחרי שרכבת חצתה מימין לשמאל, יכולה רכבת להגיע משמאל לימין, ולהיפך. יש נהגים שצפו ברכבת אחת חוצה, והחלו בחציית המסילה לפני שוידאו שלא מגיעה רכבת מהכיוון השני. במעברים עם מחסום קרה שנהגים לא שעו לאור האדום המהבהב עוד לפני שיורד המחסום, ניסו לחצות ברגע האחרון ומאו את עצמם תקועים על המסילה.

הכוונה הייתה טובה. צמצום מיידי של המצבים המסוכנים האלה. אבל הפתרון שנמצא, מחזיר אותנו מאה שנה אחורה.  במקום להתקין מחסומים בכל מעברי הרכבת, במקום לדאוג מיידית לציוד אלקטרוני ומכני שיימנע את האפשרות שרכבת ורכב יימצאו את עצמם על אותה המסילה באותו מקום באותו הרגע, נמצא פתרון מדהים בסגנון המאה שעברה: שומר מסילה! "שומר מסילה"? עצם המונח נשמע כמו משהו שחלף כבר מהעולם. הלו? מה המקצוע הבא שאפשר לחדש ימיו כקדם? נער מעלית? מה עושים במשרד התחבורה כשנתקע המחשב? שולפים מכונת כתיבה?

אז כשמציבים בקיץ שומרים לצד המסילה, חם להם. כך הופיעו שמשיות. השמשיות הפכו חיש מהר לסככת בד. אחר כך החלו חלק מהשומרים להקים להם אוהלים כדי להעביר את השעות הארוכות בפרטיות יחסית. ליד האוהל חנתה כבר המכונית. החברותיים מביניהם, מזמינים חברים, הרי לא טוב היות האדם לבדו. בדרכי למושב דור וקיבוץ נחשולים ראיתי כבר את השומר משחק שש בש עם חברים ליד האוהל. משחקים? נהיים רעבים. ומה עם אוכל? יש כבר מנגל. גם אי אפשר לשבת בלילה בחושך, והלא הרכבות בקו נעות עליו 24 שעות ביממה. בהתחלה השתמשו בפנסים עם סוללות. זה יקר. עכשיו יש כבר חיבור לחשמל ויש תאורה. אכלו? צריכים לשירותים. כמה זמן יאלתרו שירותים? בקרוב, בקרוב גם חיבור לביוב! לאחרונה נבנו צריפים של ממש. למבנים האלה, אם אני חי באותה מדינה שקוראים לה ישראל, היה צורך להוציא היתרי בנייה לפני הקמתם. נראה לכם..? טופס 4 יש?  עכשיו שהכל מסודר, צריך גם להתפרנס. למה שלא יימכרו משהו בזמן שהם מעבירים שעות ארוכות כל כך בשעמום. אתם לא חושבים שבקרוב תוכלו לקנות עיתון, סיגריות ושתייה קלה מהחבר'ה החרוצים האלה? מה עם ארטיקים בקיץ, או פיתה דרוזית המתחייבת כל קילומטר באיזור הכרמל? ואז נסו רק לפנות יחידה כלכלית כזו! פרנסה!

הכל בדרך כלל  מתחיל בכוונה טובה. איך אמר שארל דה גול? "בתי הקברות מלאים באנשים בעלי כוונות טובות". המבנים האלה הם הנדל"ן החם במדינה. איפה קונים אחד?

גרסא של מאמר זה מאת יואב איתיאל הופיעה ב"מגזין המושבות"

יואב איתיאל הוא מבעלי "בראל נכסים"

© 2006 כל הזכויות שמורות לבראל נכסים בזכרון יעקב, בע"מ