בית יש רק אחד

מעל דפים אלה אתם קוראים מדי שבוע על בתים. דונמים של מגרשים, מטרים רבועים בנויים, ושקלים נקובים (צמודים לשער הדולר היציג ביום התשלום, כמובן...) וזהו, זה בית? נמדד בשטח, משקל, וכסף?

בארה"ב, נשאלים רוכשי הבתים תקופתית על הסיבות המניעות אותם לקניית בית. חושבים שהסיבה היא כלכלית? תתפלאו, אבל שוב ושוב עולה הסיבה שבתרגום חפשי נקראת "גאוות הבעלות". ("pride of ownership") מהי גאוות הבעלות? היא אותו גורם פסיכולוגי שמניע את הציבור לרכוש בית ולא לשכור אותו, למרות שכלכלית ייתכן כי לפעמים שכירות הייתה כדאית יותר.  היא אותו גורם פסיכולוגי המניע בעלי בית לטפח את הגינה והבית שלהם יותר משוכרי בית למרות שגם אלה וגם אלה מבינים כי מבחינת ערך הנכס ייתכן ואין החזר כלכלי לכך.

ויש עוד. לרבים, רכישת בית כאן בזכרון יעקב, בנימינה והסביבה, בין הם מתגוררים פה או מעבר לים, הינה רכישת פיסת "ארץ ישראל". לרבים, בית הינו בית רק כאשר קירותיו עשויים אבן, או תחליפה השכיח בדמות בלוקי בטון (ולא עץ, למשל), והעמודים והקורות הינם בטון יצוק (ולא פלדה, לדוגמא). בית הינו "מקלט" מהעולם שמחוצה לו, ואנחנו כנראה רוצים את המקלט הזה להיות עמיד. בית הוא "בטחון".

לרבים, בבית משתקפת יכולתם. אצל רבים, בבית משתקפת הצלחתם.

בית, הינו המקום בו גדלים הילדים, בו סועדים עם המשפחה המורחבת, ובו מארחים חברים.  בית הינו המקום בו חוגגים ובו נחים, ממנו יוצאים לעיסוקים אבל אליו תמיד חוזרים. אליו בורחים ובו אבלים. בית הינו המקום הפרטי שלנו, ושלנו בלבד. "ביתנו הוא מבצרנו".

בית הינו הזיכרונות שלנו (זוכרים את בית הילדות שלכם, את הבית בו גדלתם?). בבית שלנו משתקפות האהבות שלנו, תחומי העניין שלנו, הטעם שלנו. הבית שלנו הוא אנחנו!

נכסים, יש והם רבים. בית יש רק אחד. את הבית שלנו קבענו כאן בזכרון יעקב, בבנימינה, בגבעת עדה, בפרדס חנה-כרכור, בעמיקם, אביאל, רגבים, כפר גליקסון, גבעת ניל"י, בת שלמה. את הבית שלנו קבענו ביישובי חוף הכרמל או בקיסריה. באור עקיבא או בכל אחד מישובי הסביבה שקצרה היריעה מלהזכירם במפורש. כאן ביתנו. כאן אנחנו יכולים להיות אנחנו.

במהלך השנה שעברה כתבנו, סקרנו, הבענו דאגה, וכן, גם ביקרנו. הכל באהבה. אם פגענו, אנחנו מבקשים סליחה והבנה: הכל מתוך אהבה למקום האחד והיחיד אותו עשינו לבית. כך גם נמשיך השנה, כי בית כל הזמן משפרים.

חתימה טובה!