|
ובכל זאת נוע תנוע...
 אסתר זנדברג, מבקרת האדריכלות של "הארץ" קוטלת השבוע את התוכניות להקמתו של "מרכז אלשטיין" במתחם "מבטחים" בזכרון יעקב, שקיבל בחודש שעבר את אישור הועדה המחוזית. "למרות הבטחותיה של אלשטיין", אומרת זנדברג, "ייחודו של המבנה יישמר באופן חלקי בלבד", חלקו האחורי של המבנה "יגולח", "כוונותיה של אלשטיין לקדם בנייה באתר בהיקפים גדולים, כמעט כמו יזם נדל"ן לכל דבר, כוונות שלא עלו בקנה אחד עם הבטחתה לשמור על המקום ואופיו", "הממדים של שני חלקי המשוואה, הנדל"ני והתרבותי, מזינים זה את זה במעגל סגור ותפחו בלי ספק מעבר למידתם", האגף החדש מסתמן "כסרח עודף חזותי למבנה הגל המקורי. בהדמיות עם התוספות הוא נראה כמעין שכונת בנה ביתך אקלקטית".
נו, אז זנדברג אמרה.
את הביקורת היא כותבת בלשון צינית אך נקייה, אולי מפאת כבודה של הפילנתרופית לילי אלשטיין. אולי מפאת כבודו של רכטר ג'וניור, אדריכל אמנון רכטר, מאדריכלי פרויקט אלשטיין והאחראי על השימור. אמנון רכטר הוא בנו של אדריכל יעקב רכטר, חתן פרס ישראל, שתכנן את המבנה המקורי; אולי משם הרספקט, או אולי כי היא בכל זאת לא רוצה לטרפד לעצמה לחלוטין אופציה להזמנה לקונצרט הפתיחה החגיגי. נקווה שאלשטיין לא תיקח את הביקורת ברצינות גדולה מדי, ולא תשאיר אותנו לחיות עם המתחם הנטוש הזה.
קורה שמבקרי אדריכלות שוכחים שתפקידה של הארכיטקטורה היא לשרת אותנו, לא תפקידנו לשרת אותה. זנדברג מבטאת תיסכול אדריכלי מפגיעה באובייקט יפהפה, אבל מתעלמת מהעובדה שלפני שהופיעה אלשטיין נשקפה לנו יצירה אדריכלית נפלאה מכביש 2, שהתבררה כמתחם מלון מוזנח סוג ג' ככל שהתקרבת אליו. מתחם חסר מהות, תוכן, וחיים. אובייקט אדריכלי, ללא הצדקה כלכלית לקיומו, וללא יכולת לתחזק אותו. לא חסרים לנו כאלה בזכרון יעקב. יש לנו את "בית לנגה" העומד, פשוטו כמשמעו, כאבן שאין לה הופכין. יש לנו את "בית המוכתר", אטום ושומם ברחוב המייסדים. ויש עוד. רק בזכות פילנטרופים כמו אלשטיין יקום כאן מרכז תרבות בקנה מידה עולמי, בזכות משפחת אריסון יש לנו מוזיאון ב"בית הפקידות", ובזכות יזמים כמו אינג' בר יהודה ושמסיגרופ יהיה לנו ביוני "גן טיול" משוקם. כן ירבו. אם היינו רוצים "לשמר" את רחוב המייסדים באופן שזנדברג רוצה לשמר את "מבטחים" היינו צריכים לוותר על "המדרחוב" לטובת דרך העפר המאובקת שהיתה שם כשעוד נקרא "רחוב האיכרים" כולל גללי הפרות שצעדו שם במעלה הגבעה לכיוון "הגורן".
כמי שיצירותיו האדריכליות של רכטר חביבות עליו מאד, אני שמח לראות את התכניות של אלשטיין גואלות את בנין "מבטחים" משממונו ומסיר כובע לנדיבותה. יעקב רכטר לא פילל אולי ש"יגלחו" את גב המבנה המקורי, אבל גם לא פילל שיצירתו האדריכלית החובקת באהבה את כתף הכרמל של זכרון יעקב תינטש לאנחות או, גרוע מזה, שכלכלת השוק תהפוך את הקרקע עליו היא יושבת לעוד מיתחם "בנה ביתך".
צדקה הוועדה לשימור אתרים והוועדה המחוזית שאישרו את הפרויקט, צדקה המועצה המקומית זכרון יעקב שתומכת בו ושזיהתה עוד בשלבים הראשוניים את ההזדמנות ההיסטורית לארח מרכז תרבות בינלאומי כזה. טועה זנדברג.
ראיון עם לילי אלשטיין 2008 | לילי אלשטיין אשת השנה 2007 | ראיון עם לילי אלשטיין 2007
גרסא של רשימה זו מאת יואב איתיאל הופיעה ב"מגזין המושבות" יואב איתיאל הוא מבעלי "קבוצת בראל נכסים" © 2008 כל הזכויות שמורות, קבוצת בראל נכסים, בע"מ
|
