תחת הכותרת המרכזית של הערב: "מהי זכרון יעקב בשבילי?" עלו התושבים וסיפרו את סיפורם. גם כך, זכרון יעקב היא יישוב בו לכל פינה יש סיפור משלה. היסטורי, וכרוך בתולדות המדינה והיישוב בארץ. אבל סיפורי התושבים נגעו דווקא בחיי היום יום: הטיול במדרחוב, חווית ייסודה של גבעת עדן על דרך הכורכר והמואזין של גן העדן (פארדיס) הסמוכה. גם קונפליקטים הביא עימו הקהל למשל: הדילוג בין גושי צואת הכלבים בבוקר של שבת קסומה או את הבילוי המשותף עם חזירי הבר בזכרון יעקב לצד, מרדף כלבים נטול רצועות אחר להקת צבאים יפיפייה בשמורת הטבע. כל הסיפורים הללו התקבצו על הבמה והפכו לקליפים תיאטרליים, אשר שוחקו בכישרון רב ע"י חברי קבוצת תאטרון הפלייבק "ספירלה". תיאטרון פלייבק הינו תיאטרון אימפרוביזציה שבו משקפים השחקנים סיפורי חיים של הקהל. המנחה מדובב, בעדינות את הצופים והשחקנים מאלתרים המחזות מרעננות, מרגשות ומצחיקות המבוססות על הסיפורים. הקבוצה מורכבת ברובה מתושבי זכרון יעקב: נטע בלאט-שורק, גלית אגסי, עמליה הדר, אבי ריינשטיין, אשרת מזרחי-שפירא והמוסיקאי שמואל רונן.

לצד הסיפורים הספונטניים, הובאו אל הבמה גם סיפורים מורכבים יותר אשר הוכנו ולוקטו מראש בידי הביוגרף אמוץ שורק אשר חקר ומצא מספר סיפורים מעניינים מתוך אלפים שבודאי קיימים ויוכלו לשמש לתושבי זכרון יעקב "מזון" להרבה מאוד ערבים של תיאטרון פלייבק, מרגשים, מבדרים ואיכותיים בעתיד. יש לציין שהשחקנים לא התוודעו קודם לכן, לאף אחד מן הסיפורים.

לפניכם שלושה מן הסיפורים - ותודה לאמוץ שורק שהביאם לדפוס.

את הסיפור הראשון סיפר ראש המועצה מר אלי אבוטבול והוא מובא בפניכם כעירוב של לשון הסיפור המקורית לצד זו המיוחדת שהתרחשה בערב עצמו.

"המלך עירום" או דוד המלך סוגר מעגל - סיפורו של אלי אבוטבול

הסיפור הזה, מספר ראש המועצה אלי אבוטבול, התרחש לפני 33 שנים, כאשר קודמי לתפקיד, ישי שיבובסקי, נכנס לתפקידו. היה זה צירוף מקרים, אבל מי שאמור היה לברך אותו לרגל כניסתו לתפקיד הייתי אני, ילד קטן בכיתה א', שבחלומותיו הפרועים לא יכול לדמיין בחלומותיו שיום אחד הוא עצמו יהיה ראש מועצה.

בזמנו, נהוג היה שלרגל כניסתו של ראש מועצה לתפקיד, מעלים לכבודו הצגה מיוחדת. על ההצגה היה אחראי בית הספר ניל"י. בהצגה שהועלתה היה תפקיד לדוד המלך, תפקיד שאני נבחרתי למלא. רק אחרי שנים התברר לי למה. המחנכת שלי, עדנה ישראלי, אמרה שזיהתה בי כישורי מנהיגות ולכן הציעה אותי לתפקיד. מעבר להצגה, הייתי אמור לברך את ישי לרגל היבחרו לתפקיד. למדתי היטב את השורות, אבל אז התחילו להפחיד אותי:

"אלי, שלא תשכח את השורות. אלי, שלא תתרגש. אלי, תתנהג יפה..."

מרוב אזהרות, התרגשתי מאוד. אני זוכר את עצמי, בתחפושת של דוד המלך עולה על הבמה בניל"י. ה"אזהרות" עשו את שלהן. כשניסיתי לדבר מול ראש המועצה, שנראה לי אדם חשוב מאוד, לא יצאו המילים מפי. הגרון שלי היה חנוק מהתרגשות. הטקסט שלמדתי בדי עמל? כולו נשכח לגמרי... את המצב הצילה המחנכת עדנה, שאיכשהו המשיכה את ההצגה הלאה. התביישתי מאוד. אני זוכר שגם גערו בי על הפאשלה.... שנים אחר כך נפגשנו שוב. הוא ראש מועצה ותיק. אני פעיל בחיים הציבוריים. הוא לא זכר, אני לא יכולתי לשכוח.

מאז, כשאני נפגש עם ילדים בכיתה א', אני מדבר איתם בגובה העיניים. במבט שלהם אני רואה את עצמי, ילד קטן, ואני עושה הכל שהם לא יתרגשו מראש המועצה, שלא תהיה להם חס וחלילה איזו פשלה.

סוגרים את היקב או "קיפוח" - סיפורו של חיים בחור

זכרון בשבילי, אומר חיים בחור, היא הסיפור על סגירת היקב, שהתרחש בסוף שנות הארבעים. בתקופת הבציר היו מגיעים למקום איכרים מכל האזור. ערב לפני כן היה נערך במקום סידור עבודה: מי יבוא, באיזו שעה, וכמה יבול (מכסה) מותר לו להביא. לאיכרי זכרון הייתה עדיפות על פני איכרי בנימינה, גבעת-עדה ובת-שלמה, שאבי נמנה על מתיישביה. את איכרי המושבות זה הכעיס, אבל איש לא עשה דבר. עד שיום אחד החליט אבא שלי לעשות מעשה. לפני שאמשיך, אתאר את הובלת הענבים ליקב. העלייה נעשתה בדרך צרה ותלולה. כיוון שמיץ הענבים זלג מהעגלות לאספלט, הפך הכביש לחלקלק וסוסים התקשו במשיכת העגלות. לכן, מדי כמה ימים היו שופכים עפר על הכביש, כדי למנוע את החלקת פרסות הסוסים. אבי נקט בצעד נוסף. הוא קנה סוס נוסף לעונת הבציר. ליד שפיה היה רותם את הסוס השלישי לעגלה, ותפקידו - לעזור לשני הסוסים האחרים למשוך את העגלה עד ליקב. וחזרה לסיפור. בוקר אחד השכים אבי קום. הוא העמיס את החביות על העגלה, הגיע ראשון ליקב, נעמד על המשקל ולא זז. לא עזרו הצעקות. צבי בחור על המשקל, ולא מעניין אותו טור העגלות ההולך ומתארך, ממתין לפריקת ענבים. עד שלא תשנו את סידור העבודה, אמר, לא אזיז את העגלה ושלושת הסוסים. אבא לא היה לבד. במרד השתתפו עשרות איכרים מבנימינה, גבעת-עדה, בת-שלמה ושפייה. גם הם היו שם, גם הם צעקו, והמהומה - עד לב השמיים. האיכרים של זכרון לא היו מוכנים לקבל את זה. מי אלו בכלל השפייתים האלו, אמר ביידיש אחד הוותיקים. אבא לא ויתר. הוא היה בחור צעיר וחזק, עקשן מאוד, והחליט ללכת עם העניין עד הסוף. בסופו של דבר נכנעה הנהלת היקב. הם שינו את מבנה מועצת היקב, והכניסו איכרים נוספים, בין השאר את אבי. מאותו יום ואילך, היה שוויון רב יותר ביקב בין איכרי המושבות לבין איכרי זכרון יעקב". 
 "נס-חנוכה של סן מיגל וזכרון-יעקב" סיפורה של חנה קימחי

סיפור נוסף רב מיסטיקה שהתרחש דווקא בשנה האחרונה, סופר מפי חנה קמחי-עולה חדשה ממקסיקו (שנה אחת בשראל).

"את זכרון ראיתי לראשונה לפני 20 שנה, מספרת חנה קמחי, כשעבדתי שנה בקיבוץ מעיין-צבי. כנערה בת 18, היה לי חלום: לגור בישראל. אבל אז התערבו הוריי. "את חוזרת למקסיקו", אמרו לי. קודם תעשי תואר, תלמדי מקצוע, אחר כך נראה. כך החלום התרחק ממני, בפעם ראשונה. חשבתי לעלות ארצה לאחר סיום לימודיי ונישואיי לסמי. שנינו היינו ציונים ודיברנו על עלייה, אבל אז אמר לי סמי: מה, אני אבוא ארצה? אני לא מכיר אנשים, לא מכיר שם את המנטאליות, הם יאכלו אותי...לכן, במקום להגיע ארצה נסענו לסאן-דייגו בעקבות הצעת עבודה. שם נולדו הבנות, מעיין ודניה. 11 שנים חלפו, ונראָה שהחלום מתרחק שוב. לפני שנה קרו בחיים שלי שני דברים משמעותיים. האחד - החברה הטובה ביותר שלי, ג'סיקה, נפטרה ממחלת הסרטן. במקביל, גילו גם אצלי סימנים מחשידים. בו ברגע החלטתי לשנות את הרגלי חיי. באותו זמן, התחלנו שנינו ללכת ללמוד יהדות. חשנו שאנו צריכים למלא את החיים ברוחניות, ביהדות. הסיפור שלנו קרה בערב בחנוכה, לפני שנה. יום אחד, באמצע שיעור יהדות, הרגשתי שזהו, שאני חייבת להגיע לכאן. בהפסקה דיברתי עם סמי. הוא חייך ואמר: "גם אני מרגיש כך, מוכן יותר". באותו ערב טלפנו לסוכנות, ואחרי שבוע סיפרנו לבנות. באפריל באנו לבדוק אפשרויות. בכיס היו לנו מספרי טלפון מרעננה, קרית-אונו וזכרון יעקב. במקומות הראשונים שבהם היינו לא הרגשתי כלום. חשבתי שעשינו טעות. בראש גם היה תקוע מקום יפהפה במכסיקו - סן מיגל, שבו רציתי לגור. ואיפה אמצא מקום כמו סן מיגל? חשבתי לעצמי. ככה, בתחושה ששום מקום "לא עושה לי משהו בלב", ומחשבות על סן-מיגל, באנו לזכרון. מייד הרגשתי בלב שהגענו למקום הנכון. "תראה", אמרתי לסמי, "כמה זכרון מזכירה את סן מיגל". "נכון", ענה סמי, "רק שכאן, כולם יהודים..."

שער מגזין המושבות השבוע באדיבות מגזין המושבות. בשער מגזין המושבות השבוע: "יריית הפתיחה לבחירות 2008". השבוע במגזין נכסים, טור הנדל"ן של יואב איתיאל במגזין המושבות, "הקלות במס לנוטלי משכנתא"