בנימינה של אהוד מנור

אני בנימיני

כמעט שלוש שנים חלפו מאז מותו של המשורר שגדל בבנימינה ושמה נישא בפי כל בגלל שיריו. ובבנימינה טרם קמה ולו אבן לזכרו, מלבד אבן מצבתו. כמו כל נושא חשוב אחר בארץ, גם הנצחתו של אהוד מנור נתקעת בסבך ביורוקרטיה ותככים מפותלים.

סו מור | מגזין המושבות

בית ילדותו של אהוד מנור בבנימינה הפך למיתולוגיה בפני עצמה, עוד בימי חייו. הבית שהונצח בשירים כה רבים, כמו "הבית ליד המסילה" או "בשנה הבאה", נמכר למעשה עוד בזמן שהיה מנור נער מתבגר. לאחר מות אביו ואחיו הצעיר יהודה, מכרה אימו את בית המשפחה והם עקרו לתל-אביב. לימים חזר אהוד מנור ורכש בית במושבת ילדותו. לאחר מותו של המשורר, התעורר בקרב הנוגעים בעניין - עופרה אלמנתו וחבריו במושבה ובמועצה, הרעיון והצורך, לשמר את זכרו בבית מועצת הפועלים, שעמד מול בית ילדותו. רעיון יפה ומעורר השראה, אך לא פשוט כלל לביצוע, אולי אף בלתי אפשרי.

מהלך האירועים היה כדלקמן: בית הפועלים היה במקור בניין של ההסתדרות. לפני מספר שנים, כשנכנסה ההסתדרות לקשיים כלכליים מכרה את הבית לקבלן פרטי, שתכנן להרוס את המבנה ולהקים במקומו קבוצה של 8 וילות. כבר לפני 5 שנים הציע ראש המועצה אריה זיתוני לקבלן עסקת חילופי שטחים, בה הקבלן יוותר על בית ההסתדרות ויקבל שטח חלופי במתחם גבעת הפועל. אבל- המועצה לשימור אתרים הכשילה עסקה זו בתואנה שעל הגבעה עומדים מבנים שנבנו לפני כ-60 שנה ומיועדים לשימור ולכן אין להורסם. התערבות של משרד הפנים הבטיחה לזיתוני את הקלותיה בבדיקת הנושא, מתוך רצון כן להנציח את אהוד מנור במקום הראוי לכך.  

הנושא בער במהלך השבוע בכותרות העיתונים והטלוויזיה. פינה בתוכניתו של עמנואל רוזן "השורה התחתונה" הוקדשה לנושא הנצחת אומנים ולאחר סקירת המצב בבנימינה פנתה לתאר מצבים דומים במקומות אחרים בעולם, בהם כרישי הנדל"ן נאלצו להרפות אחיזתם מהנכס אך המדינה עצמה הרוויחה נכס תרבותי ותיירותי. בכתבה בנושא במוסף 24 של עיתון "ידיעות אחרונות" סקרה הכתבה את הנושא, ולאחר בדיקת הגורמים המעורבים הפנתה אצבע מאשימה למר זיתוני: "...מחייב ההסכם אישור של וועדה מחוזית לתכנון ובנייה בחיפה. על אף העובדה כי נאמר לראש המועצה מפורשות שמשרד הפנים יתחשב בנסיבות...מסרב ראש המועצה המקומית להעביר את התוכניות לאישור הוועדה..." (מתוך כתבתו של עופר פטרסבורג).

תגובת מזכיר מועצת בנימינה-גבעת עדה, מר חיים איליוביץ': "בית הסתדרות הוא מבנה שממוקם מול בית ילדותו של אהוד מנור. הכוונה הייתה להנציח את חייו ופועלו של מנור כולל מוצגים כמו כתבי יד, תמונות ויומנים על מנת להפוך את המקום למרכז מוסיקה פעיל. כפי שפורסם בעיתון, ההסתדרות מכרה את המגרש ליזם פרטי המעוניין לבנות שם בתים פרטיים, הצעת המועצה לחילופי שטחים עם הקבלן נכשלה. ראש המועצה מר אריה זיתוני עשה את כל המאמצים למנוע את הריסת המבנה במגמה להשלים את מהלך חילופי הקרקעות. צו הריסה לבניין עדיין לא הגיע למועצה, מה עוד שהבניין עומד ומתפקד עדיין. במקביל, המועצה, משפחת מנור יחד עם העמותה לשימור בנימינה חושבים להנציח את אהוד בצורה נוספת על ידי הקמת טיילת לזכרו בצד המערבי של דרך המסילה."

בישיבה שהתקיימה ביום ב' בערב נידון נושא הנצחת אהוד מנור. ללא קשר ישיר לעליית הנושא לכותרות, הישיבה נקבעה מראש וכך גם מרכיביה. הישיבה נפתחה בהצגת נושא חאן זרעוניה, עתידו הקרוב והרחוק מהרגע שהגיע לידיים פרטיות אך אמונות, כך נראה ממצגת מושקעת שהעבירו אדריכלי השימור שנבחרו לעבוד על הבניין, פרטים מלאים יובאו בכתבה שתוקדש לנושא בשבוע הבא. חלקה השני של אותה ישיבה הוקדש להנצחת אהוד מנור. זיתוני פתח ואמר: "אני נמצא בקשר רצוף עם עופרה, אלמנתו של אהוד. לאחר סיור בבנימינה החלטנו שיהיה יאה לכבד את זכרו בטיילת בעלת זיקה ליצירותיו ומילות שיריו, המזכירות שוב ושוב את הקסם הבנימיני הנושן."

לישיבה הוזמנו שלוש חברות אדריכלים שהציגו בפני הנוכחים את הצעותיהן להקמת הטיילת ועיצובה הנופי והנושאי. הנוכחים בישיבה היו חברי המועצה המקומית, חברי העמותה לשימור בנימינה ועוד אנשים בעלי עניין בדבר, אף גורם מצד משפחת מנור לא היה נוכח. שלוש חברות אדריכלות נוף קיבלו מפרט מסוים סביבו התבקשו לבנות את הטיילת. מיקום הטיילת המיועדת הוא לאורך מסילת הרכבת מצד מערב ובאורך של כ-1300 מטר לכיוון כתף הכרמל. החברות התבקשו להתייחס לעיצוב הנוף של הטיילת, שימוש בחומרים, תכנון מקום התקהלות שיאפשר קיום שווקים או פעילויות חברתיות אחרות, וכמובן התייחסות עמוקה לשיריו של אהוד מנור, ולמילותיו החוזרות ומבקשות את נוף ילדותו הרגוע.

שלוש ההצעות שהועלו הועברו באמצעות מצגות ממוחשבות והרכיבו ביחד תוכנית נאה לישיבה. כל אחד מהמתכננים לקח את הרעיון לכיוון אחר, בהתחשב במגבלות השטח והאזור. האדריכלים שילבו לתוך תוכניותיהם את מילות השירים של מנור בכתיבתן על עמודים או אבנים, בשילובם בריצוף הטיילת, ואחת ההצעות אף הרחיקה לכת ותיארה תכנון בו המציאות מוכתבת ממילות השירים שנבחרו בקפידה לנושא, הווה אומר שיר יוצר נוף. בתוכנית זו מחולקת הטיילת לשלושה קטעים המותאמים לשירים, לדוגמה השיר "חלומות שמורים" יונצח במקטע טיילת ובו שביל הליכה מתפתל בין איקליפטוסים גבוהים המעניקים תחושת אינטימיות ופרטיות.

החלטות לא התקבלו בישיבה זו, בפתיחת הישיבה הציג זיתוני את המפגש כהזדמנות לשמוע ולהגיב, אך לא כעת להחלטות. לאחר דיון בפורום המתאים במצגות יוחלט על אדריכל שיבצע את תכנונו הלכה למעשה, בינתיים כרגיל, הכול עדיין תקוע בסבך ביורוקרטי מפותל.

אולי כדאי היה לזכור, שוב כי אהוד מנור האיש והמשורר היה איש פשוט ונעים הליכות, וגדולתו היתה בפשטות שיריו, ובנגיעה שלהם לחיי היום יום, בעברית שאינה מתיפייפת, אך כה יפה היא בפשטותה. האיש ושיריו נשאו תמיד אהבה גדולה וגעגוע לבנימינה, בנימינה של פשטות ושל קסם, בנימינה שבה השמש לא מיהר, וחבר היה חבר. אנו קוראים למקבלי ההחלטות לזכור את הדברים הללו בבואם להחליט. לפני שבונים פרויקט יומרני, לפני שמציבים עוד טיילת שאיש אינו מהלך בה, זכרו את אהוד וכבדו את זכרו. הוא אהב את בנימינה - כדאי שבנימינה תשיב לו אהבה.