יואב איתיאל | מגזין המושבות

שקט אפף את זכרון יעקב במוצאי השבת. שקט של ריק. שקט של אובדן. שקט ולא שלווה. שקט של אחרי סערה. למעלה מאלף מתושבי זכרון יעקב יצאו מבתיהם, התכנסו בשכונת הגורן, צעדו במעלה הרחוב והלכו אחרי שלמה רואימי ז"ל את דרכו האחרונה במוצאי השבת מביתו ברחוב העליה אל בית העלמין של המושבה. איש לא זוכר הלוויה כזו בזכרון יעקב.

שלמה רואימי נפטר ממש עם כניסת השבת ולרבים נודע דבר פטירתו רק עם צאתה. כל מי שיכול היה לסייע בסידורי הלוויה הדחופים התגייס. תאורת לילה הוצבה בבית העלמין, מערכות הגברה הותקנו, חלקת קברו נחפרה, מודעות אבל הודפסו ונתלו ומאות טלפונים בוצעו כדי שמוקיריו יוודעו על דבר לכתו בזמן הקצר שבין יציאת השבת בשש בערב לבין מועד הלוויתו בתשע ושלושים. כך, בסיוע ידידיו גרשון שטיינקולר ואליעזר סוויסה, בסיוע יוסי פרץ מהמועצה הדתית, בסיוע איציק שבתאי, משה סילבר וחביב ממן, אנשי החברה קדישא זכרון יעקב, ובעזרתו האישית של ראש המועצה אלי אבוטבול ובהשתתפותו התקיים טקס לוויה מכובד ללא דיחוי, ממש כפי שהיה רוצה שלמה.

מי שלא הכיר את שלמה רואימי ז"ל יכול היה אולי להתפלא על עד כמה נגעה הסתלקותו בליבו של הקהל שליווה אותו, ובציבור גדול עוד יותר שלא יכול היה להגיע בשל ההתראה הקצרה. אבל ככל שחולפים הימים מאז הלך אנחנו כנראה מבינים שאיש למעשה לא ידע את עומקה והיקפה של גדולתו ואולי לא ידע לעולם. איש אחד הנעזר בהליכון הגיע השבוע לבית הוריו וביקש לומר על שלמה תפילת אשכבה. למרות נכותו עשה האיש רגלית את הדרך הארוכה משיכון דרום אל שכונת הגורן בקרבת מרכז המושבה. "איש יקר היה שלמה", אמר, ולא יסף. 

שלמה (אלן-אילן) רואימי נולד בקזבלנקה שבמרוקו בג' בטבת, תשי"ד (28.12.1954), יום אחרי היום השמיני של חנוכה.  לאחר חצי שנה בצרפת מגיעה המשפחה ארצה באוקטובר 1962 ישר לזכרון יעקב, וישר לדירה בשכונת הגורן בה מתגוררת המשפחה עד היום. עשרה ילדים גידלו אמא ביבה ואבא הנרי בדירה הקטנטונת הזו של עמידר. שלמה בן השמונה מתחיל את לימודיו היסודיים בבית הספר "רמז" בשיכון דרום ואת שנות התיכון שלו עושה במגמת מיכשור ובקרה בפנימית אורט בנתניה אותה הוא מסיים בהצטיינות. חברי ילדותו הקרובים כוללים את איציק בלה, עציון אשכנזי וקובי דורזיה. שלמה בוחר להמשיך בלימודי עתודה וב- 1974 מתגייס לחיל האויר כטכנאי מערכות היגוי מטוסים. שלמה מצטיין בשירותו הצבאי ויוצא מטעם צה"ל לשתי שליחויות ארוכות בארה"ב עת קלט חיל האויר את מטוסי האף-16 והאף-15. בביקורו של הנשיא קלינטון בישראל מטפל שלמה במטוס הנשיאותי האמריקאי ונפצע קלות בעת שהוא מתחזק את אחת המערכות שלו. כששומע על כך הנשיא הוא מעניק לו מצית וכובע כ"מתנת ניחומים". שלמה מסיים לשרת אותנו עשרים ושבע שנה בחיל האוויר וחוזר בצניעותו לשכונת הגורן. עם השחרור הוא מספיק רצת לטייל כפי שאהב ורבות לעזור לאחיו ואחיותיו בארץ ובחו"ל. במהלך ביקורו אצל אחיו בפרברי לוס אנג'לס הוא צופה בתכנית טלוויזיה שעוסקת במחלת הסרטן, מחליט להיבדק ותוצאות הבדיקה אינן חד-משמעיות. שלמה חוזר ארצה, נבדק, והרע מכל אכן מתברר חד משמעית. סרטן המעי מאובחן אצלו.

שלמה חוזר לארץ בסוף 2005 לדרך ייסורים. תומכת בו דרך החזרה בתשובה בה בחר ותומכים בו מקרוב שכניו ברוריה ואליעזר סוויסה, המנהל החינוכי של המתיבתא זכרון יעקב, ומיכל וגרשון שטיינקולר. משפחתו מספרת בעיניים נוצצות על החיזוק שקיבל מחברים אלה בתקופת הטיפולים הארוכה. "שלמה היה חוזר תשוש מהטיפולים הכימותרפיים, אבל מקפיד ללכת לבית הכנסת". חבריו החדשים בקהילה החרדית בזכרון יעקב עוטפים אותו באהבה, בחום, ובחיזוקים. גם החברים הותיקים וביניהם אבי אברמוביץ ואלברט ("בבר") איפרגן תומכים בו לכל אורך הדרך הקשה, בטיפולים בביה"ח, בבית ובאישפוזים.

"יותר מכל רצה ללמוד תורה", מספרים בני המשפחה, "ואם יש משהו שלא הספיק לעשות זה ללמוד עוד תורה", הם מוסיפים. לא חסרו ויכוחים ידידותיים בענין הזה עם החברים הותיקים שצופים במהפך שהוא עובר, אבל גם אלה חדלים כשרואים הם את האושר הקורן משלמה כשהוא עוסק בתורה בין אם בלימוד ובין אם בלספר על שלמד. את מה שהוא שואב בלימוד, הוא משפיע על ילדי אחיו ואחיותיו שכה אהב. "סביב לשולחן היה מספר לילדים על פרשת השבוע ובוחן אותם", מספרת סטלה אחותו. ולא רק לימוד תורה, אלא גם עשיית מצוות. שלמה, כך הולך ומסתבר לכולנו עסק במצוות חסד ממש עד שעצם את עיניו בפעם האחרונה. שלמה שלא זכה לילדים משלו עסק בעיקר במצוות שהיטיבו עם ילדים, והמתיבתא בזכרון יעקב היתה חביבה עליו במיוחד.  בנאום מרגש מהלב, הבטיח פומבית ראש המועצה אלי אבוטבול לקהל הרב בהלוויתו של שלמה רואימי שימלא אחר שתי בקשות של שלמה. האחת היא להקצות שטח לבית מדרש בשכונת רמת צבי, היכן שלמד תורה, והשנייה, לסייע למתיבתא בזכרון יעקב.

ביום ששי שעבר צעדתי לצידו של הנרי רואימי, אבא של שלמה, בלוויתו של משה פוקס ז"ל, שכנם של משפחת רואימי בשכונת הגורן שנפטר בשיבה טובה והוא בן 89. הנרי, יבל"א, שבנו שלמה היה מאושפז על ערש דווי, עמד על כך שיצעד בחום את כל הדרך ויתן כבוד לשכנו שהלך לעולמו. כזו היא משפחת רואימי. בתום ההלוויה מיהרתי לבית החולים רמב"ם בחיפה לבקר את שלמה ולאסוף את גרשון שטיינקולר שיחד עם אבלין, אחותו של שלמה, שמרו עליו משך היום. בשלוש אחר הצהריים נישק אותו גרשון חברו הטוב על מצחו, בירך אותו בברכת שבת שלום ויחד יצאנו בדרך חזרה לזכרון יעקב. בחמש בערב, א' חשוון, תשס"ח, ממש בכניסת השבת שכה אהב, שלמה רואימי נושם נשימה ארוכה ואחרונה מעומק תרדמת המורפיום, מספיק לשמוע קריאת שמע מפי אחיו ששמרו עליו, ומוסר את נשמתו לבורא. השבת נכנסה. מר חשוון נכנס. שלמה יצא.

 "הוא מאד יחסר בנוף המושבה, לכל מקיריו ומוקיריו ולי במיוחד באופן אישי"

כך אומר ראש המועצה, אלי אבוטבול, אשר היה חבר קרוב של שלמה רואימי ז"ל. ראש המועצה הכיר את שלמה רואימי עוד מילדותו, וכשחלה שלמה נסע עימו לרב אבו חצירא אליו הוא מקורב כדי ששלמה יקבל את ברכתו. סיפור מאבקו העיקש של שלמה במחלה כה נגע לליבו של ראש המועצה ויחסים קרובים נרקמו ביניהם בשנתיים האחרונות. אבוטבול היה משוחח עם שלמה בטלפון, מבקר אותו בבית החולים, ואף הפקיד בידו בערב ראש השנה האחרון מכתב אישי בכתב ידו המבטיח למלא את משאלותיו. "מכתב זה הינו אישי", כותב לו ראש המועצה, "אבל הינך רשאי לשתף אחרים בהבטחותיי".

ראש המועצה ציין את התכונות הייחודיות של שלמה אשר גרמו לכל אדם להתאהב בו באופן מיידי, תכונות של צניעות, דרך ארץ, כיבוד האחר והשונה, מתן צדקה בסתר, קירוב לבבות וכל התכונות שעפ"י אגרת הרמב"ן הינן תכונות של האדם המושלם- כך אבוטבול. "לכתו מהווה מכה קשה וכואבת לכל מכריו הרבים ולי באופן אישי תחסרנה הפגישות והשיחות הרבות שהיו לנו בשנתיים האחרונות." כמו כן ציין ראש מועצה כי למד רבות מתכונותיו והליכותיו של שלמה רואימי אשר השפיעו עליו ועוררו בו השראה באופנים רבים. ראש המועצה התחייב לעשות מאמץ רב להנציח את שלמה וחיזק את בני משפחתו ומכריו הרבים אשר הגיעו ללוויה.

ראה גם: לא למכירה [טבע ושטח סביב זכרון יעקב] | טיול צבע באיזור בנימינה | צילומי אויר של זכרון יעקב | מאמרים אחרים |