זכרון יעקב ישוב ירוק!

עכשיו זה רשמי, זכרון יעקב הוכרה כישוב ירוק. ולא סתם ירוק, אלא אחד מחמשת הישובים הירוקים ביותר בישראל. כך לפחות על פי העיתון "ידיעות אחרונות" וחברת "בדק בית". חמשת הישובים הירוקים בישראל הם ראש פינה, רעננה, זכרון יעקב, נס-ציונה וכפר ורדים.

מה זה ישוב ירוק? ישוב שצורך מעט מים וחשמל, שנוסעים בו מעט כלי רכב וכלי הרכב שנוסעים בו הינם משנות ייצור אחרונות, שיש בו מעט אנטנות סלולריות, שמפרידים בו פסולת, שאין בו זיהום על ידי שפכים, שאין בו הרבה תעשיה, ובכלל, שהחיים בו משפיעים מעט על הסביבה.

מה מזכה את 17,500 תושבי זכרון יעקב בדירוג הגבוה הזה של ישוב ירוק? צפיפות האוכלוסיה שלנו היא 5,971 נפש לקילומטר רבוע בנוי (לעומת, למשל, רעננה, גם ישוב ירוק, עם 11,593 נפש לקמ"ר, או תל אביב הלא ירוקה עם 16,287 נפש לקמ"ר).

צפיפות הבנייה שלנו בזכרון יעקב הינה נמוכה: רק 7.8 אחוזים משטח השיפוט הכולל של היישוב הינם שטח בנוי. ברעננה, למשל, 40% משטח השיפוט הינם כבר שטח בנוי (בת"א 49% ובחיפה 26.3%).

גם בשטחים ירוקים בתוך שטח השיפוט אנחנו מצטיינים. 90% משטח השיפוט של זכרון יעקב הינם שטחים ירוקים. רק כפר ורדים בגליל (עם 92%) נמצא במדרגה הזו. רוצים השוואה? בחיפה רק 26% משטח השיפוט הינו ירוק, בתל אביב 36% ואפילו ברעננה רק 40%.

בזכרון יעקב רק 255 כלי רכב ממונעים לכל 1,000 תושבים, המספר הנמוך ביותר בקרב חמשת הישובים הירוקים בארץ וכחצי ממספר כלי הרכב לתושב בתל אביב (457 לכל אלף). אפילו בראש פינה בגליל 326 כלי רכב לכל 1,000 תושבים.

על פי סקר "בדק בית" בזכרון יעקב 15 אנטנות סלולריות בשטח השיפוט. ברעננה, לשם השוואה, 45 אנטנות כאלה. אבל בכפר ורדים רק 3, ובראש פינה רק 4.

ומי בתחתית הרשימה? חמשת הישובים הכי "לא ירוקים" בישראל הם חיפה, בני ברק, תל אביב, אשדוד ועכו.

וגם לזכרון יעקב יש עוד מה לעשות. אין מקום למפעל "אבן וסיד" של שיכון ובינוי במחצבת שפייה, ובודאי שאין מקום להקמת תחנת כח מול זכרון יעקב כפי שהיתה רוצה החברה. אין מקום גם למפעל ח"ן על הגבעה הירוקה מול שכונת נווה שרת ופרוייקט "חלומות זכרון". למרות הטופוגרפיה ההררית יש לעודד רכיבה על אפניים על ידי סלילת וסימון שבילי אפניים בתוך וסביב הישוב. יש להעתיק תנועה מתוך הישוב החוצה לכבישים סובבים ועוקפים, ויש לעודד מיחזור ע"י הפרדת פסולת בנקודות איסוף האשפה הביתיות. יש לשרש גם את המינהג הפסול של הנחת חומרי בנייה ופסולת בנייה על המדרכות והכבישים בחזית בתים ההולכים ונבנים בישוב, ויש לא מעט כאלה.