הדודאים בבנימינה

  הכי ישראלי שיש

להקת הריקוד הותיקה "הדודאים", היא שמורה ישראלית מהיפות שיש. המשלבת בצעדי הריקוד שלה, פולקלור, תרבות וערכים ישראליים, שמחת חיים ומעורבות בקהילה. משכנה הנוכחי במרכז הגריאטרי ע"ש שוהם, מאפשר לדיירי המקום להינות מתרבות, ומנוכחותם של המשתתפים בני כל הגילאים ול"דודאים" לתרום, לשמח ולהפיח רוח של חיים ושמחה במקום.

סו מור | מגזין המושבות

הדודאים היא להקת פולקלור ישראלית, המחוללת על במות האזור כבר 11 שנה. רותי פרי, במקצועה מורה לאומנות, שנהנתה מהרקדות מאז ומתמיד, מחליטה להקים להקת מחול לאחר עיסוק ממושך בתחום. להקה שתישאב מהפולקלור הישראלי על כל גווניו- רבגוניות מבחינת סגנונות המחול המשקפים את קיבוץ הגלויות שלנו- מזרחי, ים תיכוני, אירופאי, לדינו וכמובן ישראלי מקומי. מצטרף אליה הכוריאוגרף המוכשר דדו קראוס מעמיקם, ושניהם יחד מחפשים מרחב, שירצה לארח להקת מחול בהתהוותה. מנהל בית הספר החקלאי בזמנו, מתן גור, מציע את שטחיו היפים, והלהקה מוצאת בית ומתחילה בהתפתחות, שתיקח אותה רחוק מאוד. שיתוף הפעולה הפורה נמשך 10 שנים. בשנה שעברה, בעקבות צורך בשיפוץ המבנה בו שכנו, "הדודאים" יצאו לנדוד. הם לא הרחיקו לכת, עד שנתקלו בידו המושטת של דר' יהושע בן-ישראל, מנכ"ל המרכז הגריאטרי על שם חיים שוהם. בפגישה בין רותי, יוסי ויהושע הרעיון לשלב אוכלוסיות צעירות ומבוגרות קסם לכל הנוכחים ונקבע בית חדש ללהקה.

כיום, נפתחת כבר שנת הפעילות השנייה במרכז שוהם. אין תקדים לכך, שמוסד גריאטרי קולט אל תוכו להקה, המכניסה רוח חיים למקום, שכל כך זקוק לה. הלהקה מאוד מאמינה במעורבות קהילתית ובתרומה והתנדבות, והיא מרבה להופיע בפני הדיירים, המחלקות ובכנסים פנימיים. לעיתים אף נרקמות מערכות יחסים - בהן באים הילדים לבקר ומקבלים שיעור מעשי בערך "והדרת פני זקן". את מערכת היחסים המיוחדת, שנרקמה בין המוסדות מתארת אורי ארי, המנהלת האדמיניסטרטיבית של בית החולים: "מערכת היחסים שנוצרה בין להקת "הדודאים" לבית החולים, לאחר שקיבלו בו משכן קבוע היא דואלית ומועילה לשני הצדדים. כשאתה ניצב מתבונן בחיוכו ובעיניו הבורקות של זקן, אתה יוצא מושכר ונתרם מעצם העניין." אורי מוסיפה ומספרת, שזיהתה מיידית את הפוטנציאל החיובי בקשר בין שני הגורמים, קשר שתורם לשני הצדדים וגם לקהילה שסביבו. אורי מתארת את בית החולים כמקום פסטורלי וצבעוני, כרי דשא נאים ועצים נותני צל, בית החולים הוא ביית לאנשים, הנמצאים בסוף חייהם. ומצד שני, גם מהווה בית לעמותת "הדודאים" אליה מגיעים ילדים ומבוגרים מכל הגילאים. עם התרחבות פעולת הלהקה גם מתרחב בהתאמה המקום, שניתן לה מטעם בית החולים. בתמורה לשיכונם ולאירוח הנפלא, שמקבלת הלהקה, "הדודאים" מופיעים בפני הדיירים בחגים ובשמחות, מה שמפרה את מערכת היחסים ותורם לכולם גדולים כקטנים, בריאים או חולים.

לא מקרי הדבר, שהלהקה מחוברת לחלק נכבד ומכובד זה באוכלוסייה. רותי ובעלה יוסי, שהצטרף אליה לפני כשש שנים ואחראי על תחום הלוגיסטיקה, שניהם אנשים בעלי סולם ערכים גבוה אשר בראשו תרומה ומסירות לאומנות, לקהילה ולחברה מסביבנו. "הדודאים" מוכרת כעמותה, הפועלת ללא כוונת רווח, וכל מנהליה עובדים בהתנדבות ומתוך תחושת שליחות. מספרת שוש דמתי, הרוקדת בלהקה מזה שנתיים, מלווה קבוצה בהתנדבות, ושלושת בנותיה רוקדות אף הן בקבוצות השונות בלהקה: "מעבר להנאה בריקוד והשיפור ביכולות גופניות, אני רואה את הילדות שלי לוקחות אחריות ועוזרות לקבוצות צעירות. "הדודאים" הם משפחה אינטימית - המדריכים מפגינים רצון טוב ומקרבים כל אחד, גם אם הוא לא הרקדן הכי טוב." לכבוד חגיגות העשור ללהקה נכתב ריקוד מיוחד "ריקוד העשור", שכלל את רקדני הלהקה לדורותיהם בהקשרים משפחתיים- אב רוקד עם בתו, סב עם נכדו...ריקוד זה העביר נכונה את ההרגשה של משפחת "הדודאים"- הרבה חום, אהבה ועשייה מתוך אמונה בערכים ובציונות.

"הדודאים מקבלים כל אחד מגיל 6 עד 60+" אומרת בחיוך רותי, האחראית על יצירת והפעלת להקה זו, המעניקה ערך מוסף נרחב מעבר לריקוד. מכיתה א' ואילך נחלקים לקבוצות לפי גיל הרקדן, ומתאמנים לפחות פעם בשבוע. כיום הלהקה מונה כ-230 רקדנים, זכתה בסטאטוס בינלאומי ומבוקשת מעל במות העולם. שם הלהקה נגזר משמו של מחול איתו הופיעו וזכו בפרסים בפסטיבל כרמיאל בשנת 1996. מאז התרחב הרפרטואר, וכולל ריקודים לשירים ארצישראליים ועוד. רותי והצוות המנהל מקיימים מערכת חינוך מלאה בעלת ערכים ואופי ישראלי מובהק במעטפת נינוחה וכייפית. בעת שלמדו מחרוזת שירי תל אביב הקטנה, יצאו לטיול בעקבות המשורר אלתרמן, בעת עבודה על מחרוזת שירים של יוסי בנאי, יצאו לתור את שכונת נחלאות בירושלים. "כשנבחר שיר לביצוע,לומדים את מילות השיר, על המשורר והמלחין וכוונתם".רותי מספרת על מקרה - בו אירעה הפסקת חשמל באמצע החזרות, אך הילדים לא הפסיקו לשיר ולרקוד.

נגה לי מרמרי, ילידת בנימינה וכיום בת 27, רוקדת ב"דודאים" מאז הייתה בת 12. היא החלה לרקוד בלהקה מקומית אחרת, וכשהכוריאוגרף דדו קראוס הודיע לילדים, שאך זה עלו ללהקת הנעורים, שהוא עוזב, הם מחליטים מתוך מסירות אליו ומתוך אהבת הריקוד להמשיך איתו בדרך חדשה ולא נודעת. נגה לי מספרת על מערכת היחסים העמוקה, שנרקמה בינה ובין יוסי ורותי, בני הזוג שהקימו את הלהקה: "אם לא היו יוסי ורותי פשוט לא היו "דודאים". אני יודעת, שבמידה ואני צריכה משהו הם האנשים הראשונים שאפנה אליהם. "זוהי בדיוק המסגרת המשפחתית, המאפיינת את הלהקה המיוחדת הזו, הרבה מעבר ללהקת מחול בלבד אלא בית לחבריו ומוסד אומנותי וחברתי." נגה לי חברה בלהקה מזה 15 שנים, היום כבוגרת ביה"ס רימון היא גם רוקדת וגם מדריכה קבוצות. נגה לי מספרת בגאווה על חבורת ילדים בגיל 16, שבכוח נחישותם ובתמיכתם האוהבת של רותי ויוסי, הצליחו להקים להקת פולקלור, הרוקדת כבר מעל עשור ומופיעה מעל במות ברחבי העולם.

כחלק מחגיגות העשור שיחזרה הלהקה את חבורת הנעורים המקורית מלפני שמונה שנים, נגה לי והחברים מאוד התרגשו להיפגש לאחר שנים של ניתוק, באותה מסגרת פורצת הגבולות ממנה צמחה הלהקה. בתוכנית האומנותית לשנת 2002 העלתה הלהקה מחזמר בשם "הבריחה מגן עדן"- אותו כתבה והלחינה בעצמה נגה לי, לאחר שבלימודיה התמחתה במסלול של מחזות זמר. כיום, כחלק מהמאמצים להתרחב ולגדול עובדים ב"דודאים" על הקמת חבורת זמר ושירה.

מאז הקמתם התרחבו "הדודאים" והגיעו לבמות ברחבי אירופה-שם ייצגו את ישראל לאחר שעברו מבחנים של סיא"וף- הארגון המוביל של אונסקו, הבוחן מטעמו להקות לאירועי מחול בינלאומיים. לא מכבר חזרה הלהקה מפסטיבל בינלאומי באוסטריה, שם השתתפו כנציגי ישראל באירוע לא תחרותי. רותי מספרת על החוויה: "איך נמדדת הצלחה? כשמזמינים אותך להופיע, אנחנו הוזמנו על ידי יוון ופינלנד לקחת חלק באירועים בארצם ואף נציג בחריין התלהב מההופעה." בין ימי הפסטיבל יצאו המשלחות לטייל באזור, האוטובוס של "הדודאים" היה מלא אורחים, שטיילו ביחד כול היום. רותי מתארת: "בהשראת המחול המשותף ירדו כל החומות ונושא כמו פוליטיקה פשוט נעלם, הבדלים מטשטשים ונותרת רק אהבת הריקוד והחברות, שנוצרה בעקבותיה".

גם באזורינו מתרחבים "הדודאים" וצוברים הערכה. לאחר שאריה זיתוני, ראש המועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה, מזמין אותם, פתחו "הדודאים" שלוחה בגבעת עדה בשיתוף פעולה עם מירב סלע מנהלת המתנ"ס. דווקא בפרדס-חנה, מקום הולדת הלהקה, אין נביא בעירו, והלהקה נאלצת למצוא מקום אצל מארחים נדיבים, ולא במשכן קבוע מטעם המועצה.

הלהקה משתדלת להוות חלק אינטגראלי מהחברה והקהילה סביבה בין אם  בשוהם או בכל מקום אחר, החפץ במעט פולקלור עממי. הלהקה מופיעה במוסדות חינוך בהתנדבות, ולא מזמן הופיעה בפני שוכני מעון "רמים" בפרדס-חנה, הופעה, שזכתה לתשואות רבות. מעבר לביצה השכונתית, "הדודאים" הינם להקה מבוקשת בכל הארץ והם מקיימים הופעות בימי זכרון, חגים ואירועים ממלכתיים. השכבות: הבוגרת והצעירה מופיעות פעמיים בשנה, ומספר מופעים לפי דרישת הקהל. הצעירים מופיעים, בעיקר, בבתי הספר ובקהילה, בעוד השכבה הבוגרת הייצוגית מופיעה בכנסים ואירועים גדולים. בתחילת אוקטובר כחלק מחגיגות 85 שנה למושבה בנימינה, יופיעו "הדודאים" במופע ענק על במת אמפיתיאטרון שוני, יחד עם להקת השירה "הבנימינים" ועוד כישרונות רבים.

שער מגזין המושבות השבוע באדיבות מגזין המושבות בשער מגזין המושבות השבוע: "ראה כאן"

השבוע במגזין נכסים, טור הנדל"ן של יואב איתיאל במגזין המושבות, "היתר בניה לסוכה?", עוד במגזין המושבות השבוע, נטלי סוסנה-אופיר כותבת על אשר איסו, גם גנן וגם אלוף מועדון הגולף קיסריה