יש שחוגגים את יום האהבה שלהם בט"ו באב. יש שחוגגים אותו ב"ולנטיינ'ס דיי" ("Valentine's Day") ויש שלא מחמיצים אף הזדמנות לרומנטיקה. לכולם מספקת זכרון יעקב שפע של פינות רומנטיות. יש המוכרות לכולם, ויש ליודעי דבר בלבד. כולם מכירים את המדרחוב הרומנטי של זכרון יעקב. מעטים מכירים כמה מן המשעולים והפינות ש"עושים לנו את זה". (הקלק לגלרית מקומות אהובים לאוהבים בזכרון יעקב)

	הרבה אהבות רומנטיות מספרת זכרון יעקב.
	אם תאזינו היטב כשאתם פוסעים במשעול המרוצף המוביל מרחוב המייסדים לרחוב ז'בוטינסקי, תשמעו שיר מתנגן במחזוריות ממוזיאון ניל"י שבבית אהרונסון הסמוך.  השיר, "אלף נשיקות", שכתבה מירית שם אור, מבוסס על מכתבו של אבשלום פיינברג לאהובתו רבקה אהרונסון אותו שלח לה ב- 1 במרץ, 1911. רבקה היתה אחותה הצעירה של שרה אהרונסון והיתה מאורסת לאבשלום פיינברג. המכתב שומר על צניעות ואין רומנטי ממנו. אבשלום מתאר איך לכשיפגשו תכסינה נשיקותיו את רבקה מגומת צוארה, אל דופק ליבה, מסגרת חצאיתה ועד ברכיה.
	אבשלום נרצח על ידי בדואים ליד אל עריש ורבקה המשיכה לחכות לו פה בבית עד יום מותה בגיל 80. תמיד בבגדי תחרה לבנים, ככלה המחכה לאהובה, לנצח שומרת לו אמונים. 96 שנה חלפו, ומילותיו של אבשלום, הממוסגרות על אחד הקירות בבית הרומנטי הזה שנקרא בית אהרונסון, כאילו נכתבו היום. לדעתנו זו אולי הפינה הרומנטית ביותר בזכרון יעקב. אבל לא רק היא. יש עוד... ובמרחק הליכה (רומנטית)...
	ניטה לבית בנטויטש מאנגליה, ומיכאל לנגה מגרמניה נישאו ב 1910 ויצאו לירח דבש בארץ ישראל. שנתיים אחר כך שבו לזכרון יעקב ורכשו כ-20 מגרשים בשטח כולל של כ-70 דונם בזכרון יעקב. על אחד מהם, בשטח של 4 דונם, הקימו בית אחוזה רומנטי (בית לנגה) ונתנו לו את השם "חצר כרמל" [ראה בהרחבה על אחוזת לנגה]. בבית הזה אירחו האוהבים את הנרייטה סאלד, הרברט סמואל, מנחם אוסישקין ומנהיגים נוספים מהארץ והעולם. למרות אהבתם העזה, לא הצליחו בני הזוג להביא ילדים לעולם.
	בט"ו בשבט 1922 כשהיא בת 38, יצאה ניטה לנגה עם ילדי זכרון יעקב לנטיעות בגשם שוטף, ובלילה מתה באופן פתאומי. מיכאל, שנותר לבדו באחוזת האוהבים שבנו, לא התגבר על אובדנה של אשתו. כשנתיים לאחר מותה נשמעה יריה מבית לנגה - מיכאל שלח יד בנפשו. בסוף שדרת הברושים, עומד לו ספסל אבן המנציח את אהבתם של ניטה ומיכאל לנגה.
	ככה, מחובקים, ממש כמו ניטה ומיכאל, שהקפידו לבלות בגן שטיפחו סביב ביתם, אתם עומדים מול ספסל האוהבים ויכולים לקרוא את שנחקק עליו ב- 1940: "לזכר האוהבים והנעימים מיכאל לנגה ורעיתו ניטה לבית בנטויטש שנטעו את הגן ואת היער הזה מסביב לביתם בשנים תרע"ג-תרפ"ב".
	ליליאן פרידלנדר, אחותה של ניטה, עברה להתגורר באחוזה. דניאל בנה, מוסיקאי מחונן נפטר בגיל 18 בעודו תלמיד בבית הספר ג'וליארד בניו יורק. לזכרו, הקימה ליליאן ב- 1938 את "בית דניאל" אשר לימים הפך למקום יצירה ומרגוע לטובים ממוסיקאי העולם ביניהם הוברמן, טוסקניני, קופלנד ואחרים. ולביקוריהם של בן גוריון, שרת, בן צבי ואחרים שהתארחו במפגשים מוסיקליים במקום. עם הזמן נבנה במתחם "בית ליליאן" לקונצרטים, ו"בית רות" שנבנה לבקשת הסופר אשר ברש ואשר שימש לבית הארחה ויצירה לסופרים רבים.
	ליליאן נפטרה ב- 1954 ובשנת 2000 תרמה המשפחה את המתחם כולו לאוניברסיטה הפתוחה. המתחם הרומנטי הזה מותיר ללא פגע פינה קסומה של הכרמל, עם האורנים, ובעונה גם רקפות, כלניות, ושאר הפרחים והצמחיה האופייניים לו. בכל עונות השנה אפשר לטייל טיול רומנטי במתחם בית דניאל היפהפה הזה.
	כשאתם חוזרים מאחוזת לנגה דרך רחוב הברושים (עוד אחד מהרחובות הרומנטים של זכרון יעקב) לאיזור מרכז המושבה שלנו, הביטו ימינה (דרומה) ממש לפני מגרש הכדורגל של "מכבי זכרון יעקב". השדרה היפהיפה הזו המובילה מרחוב הברושים לרחוב הנשיא ניטעה על ידי המתיישבים שזה אך הגיעו מאירופה ובאמת, לקוחה כאילו מאיזה גלויה רומנטית ישנה מאירופה.
	מי מכיר מי יודע? מעטים פוסעים ב"טיילת הברון", המשעול היפהפה הזה שהוא חלק מהטיילת הפתלתלה שחוצה את כל שכונת נוה הברון ממזרח למערב. כך, יד ביד אתם יכולים לפסוע בה לטיול רומנטי של בוקר או אחר צהריים, בעולם משלכם. בלי רכב, בלי שלטים, בלי בתי קפה ומסעדות.
	פעם בנו בתים באהבה. הבית ביקב היה מעונו הרשמי של מנהל היקב בזכרון יעקב. קירות האבן, התקרות הגבוהות והחללים העצומים מנציחים את זכרון יעקב של פעם. "הבית ביקב" הוא היום מסעדה רומנטית וחנות היינות של יקב "כרמל" שממשיך לפעול כאן "מאז 1882". אפשר לשתות בשניים ולהשקיף על חצר היקב מחלון המרפסת.
	ראשוני המתיישבים בזכרון יעקב הגיעו מרומניה לאדמה שרכשו בגבעת זמארין ("חלילנים", בערבית). הגבעה הפסטורלית הזו המשקיפה על זכרון יעקב של היום בריחוק אלגנטי. הנוף, הבתים הקטנים, גגות הרעפים האדומים והרחוב המרוצף מספקים תפאורה רומנטית לטיול לפני או אחרי ביקור ביקב "כרמל" הסמוך.
	כמה רומנטי לפסוע במשעול האבן המטפס מהיקב ב"מעלה הראשונים", הרחוב היחיד שנותר מההתישבות שהיתה פה, פעם. קשה קשה היה להם למתישבים הראשונים על הגבעה הזו שרכשו "על הנייר" עוד ברומניה. אבל עכשיו, ממרחק השנים, אולי אף המתיישבים הראשונים היו אומרים "היה שווה".
	שם למעלה, על גבעת זמארין עצמה, אפשר גם לעצור ברחבה אשר ליד שוקת המים (תמונה) וללגום ככה ביחד מים מכף היד, לשבת על הספסל שנבנה לידו ולראות את היקב שליד, או להמשיך ולשוטט בגבעה שפעם היתה כל כולה של זכרון יעקב, לעלות עוד במעלה הגבעה לספסל הנוף ולצפות על העמק, הים וזכרון יעקב של היום.
	ברחוב ז'בוטינסקי יש פינת תצפית על היקב. השעה הרומנטית היא כשעה לפני השקיעה, כשהשמש ממערב, עדיין מאירה את היקב את ואדי מילק, ואת ההרים במזרח, או בלילה כשבמרחק מנצנצים אורות. לא הרבה השתנה בנוף הנשקף משם במאה השנים האחרונות. היקב אותו יקב. העמק אותו עמק. ההרים אותם הרים. הילדים קוראים למקום "אמריקה". כל אחד... והחלומות הרומנטיים שלו.
	ביום בדרך כלל לא תמצאו נפש חיה במצפור השמורה שבהמשך הדרך אחרי המרכז המסחרי "השמורה". אבל בשעות הלילה מגיעים הזוגות מי ברכב מי ברגל לרגע של רומנטיקה מול בריכות הדגים של קיבוץ מעין צבי ואורות המכוניות החולפות בכבישי האורך ואורותיה של רכבת על המסילה שביניהם. אפשר לעצום עיניים ולחלום על נסיעה לחיפה... או לנתב"ג.
	ויש את מצפורי הנוף הפחות מוכרים, אבל לא פחות רומנטיים ולא פחות פופלריים. בבקרים, אמהות מאכילות שם את התינוקות שזה אך הצטרפו אלינו (תוצאה של רומנטיקה מוקדמת יותר, מן הסתם), ובערבים, הזוגות הצעירים שם יושבים, מדברים, ומתנשקים מול רצועת החוף מקיסריה ועד חיפה הפרושה למרגלותיהם. כך במצפה זיו ברחוב הרקפת בגבעת עדן, כך במצפה ליד "יד לבנים" ברחוב הנשיא פינת יפה נוף, וכך במיצפים ברחוב בן גוריון, הרחוב העוטף את גבעת עדן ממערב
	הרבה בתי קפה צצו לאורך רחוב המייסדים אבל אם תשימו לב תראו נשים בכל הגילים מובילות את הגבר (או האשה) שלהן ביד אוהבת במורד המדרחוב ואיכשהו זה תמיד מסתיים על כוס שוקולד חם בחדר האירוח הקטן במקום הרומנטי הזה שנקרא "מותק" או על איזה קינוח מתוק על המרפסת או בחצר הקטנטונת שלהם עם השולחנות והכסאות הורודים.
	כמו מגלויה מצוירת בחרו פה ב"מותק" את הריהוט. ביום אפשר לשבת בשמש או בצל, תלוי במזג האויר, ובלילה, לאור הפנסים הקטנים והרומנטים אפשר ללגום משהו, להתפנק על הקינוח, לפטפט, או סתם להביט בעיניים. חתולה עצלה ומשפחתה הצעירה תמיד מופיעים משומקום ומצטרפים אליכם. אולי גם הם אוהבים קינוחים חלביים מתוקים.
	אחרי שצפיתם בשקיעה אדומה במורד שדרות ניל"י ודמיינתם את רבקה אהרונסון מביטה בה ומחשבותיה נודדות לאהובה אבשלום, אתם פוסעים ממש מול בית אהרונסון לביסטרו המטופח של "תשבי" ובחצר שלו, שנראים תמיד כאילו יצאו מז'ורנל (גם מילה רומנטית...) של שימור אתרים. מלצריות חרישיות בשחור מגישות לכם יין מיקב המשפחה, וככה, אתם נכנסים באור אחרון, ויוצאים כשאורות פנסי המדרחוב כבר נדלקו להם... מעצמם
	רומנטיקה היא גם מקום וגם זמן. המדרחוב של זכרון יעקב רומנטי סביב לשעון אבל דומה ששעת בין הערביים היא הרומנטית מכולן. אז, אם אתם ברי מזל, מגיעים להם חתן, כלה וצלם ומנציחים את שעתם הרומנטית על רקע מה שפעם פעם היה "רחוב האיכרים" והיום הוא מדרחוב האוהבים שמביא לזכרון יעקב תיירים מכל העולם. חלק יחזרו הביתה. חלק יתאהבו... ויצטרפו אלינו, למקום הרומנטי הזה שנקרא זכרון יעקב.
	ברוכים הבאים...!