כפר פרדיס ידע עליות ומורדות. לצד מצוקה כלכלית וחברתית גוברת הוקמה לצד הכפר גבעת-פרדיס, שכונת יוקרה של בעלי מקצועות חופשיים. לצד תוכניות פיתוח תקועות פורח מרכז מסחרי פיראטי. פרופיל של שכונה בדרכה להפוך לעיר

מאת: סאמי עלי, 09.01.2007

הימים היו ימי טרום מלחמת 48', הנכבה, ולאנשי זכרון יעקב הוענק, בהוראת דוד בן-גוריון, מנדט מיוחד: הם פנו למוכתר המקומי ולראשי החמולות של פרדיס וביקשו מהם להישאר בכפרם ולא לנוס על נפשם מפני המדינה הציונית שבדרך. לתושבי פרדיס הובטח שהזכרונים יערבו לשלומם וכי לא יאונה להם כל רע, שכן בין שני היישובים נרקמו במהלך השנים יחסי רעות ושיתוף פעולה יוצאי דופן.

תושבי פרדיס נותרו במקומם ומסרו את מעט הנשק שהיה ברשותם לידי אנשי זכרון. כך שפר עליה גורלה של פרדיס, בניגוד לכפרים אחרים באזור החוף, כמו טנטורה, שתושביהם נמלטו מבתיהם בעקבות מעשי הגירוש והטבח שערכו כוחות צה"ל באזור. הללו התקבצו במחנות פליטים בלבנון ובסוריה, בתקווה לשוב באחד הימים לאדמותיהם הכבושות.

מפות השלל

מים רבים זרמו מאז בוואדי החוצץ בין פרדיס לבין זכרון יעקב. יחסי השכנות בין פרדיס לזכרון יעקב ידעו במהלך השנים עליות ומורדות, כפועל יוצא של האירועים שפקדו את האזור. לאחר מלחמת ששת הימים מצאו כוחות הביטחון הישראליים מפות מדויקות של זכרון יעקב בידי תושבים מפרדיס, שכבר התחלקו בשלל שצפוי היה ליפול לידיהם לאחר המלחמה וסימנו את המשקים, הבתים והכרמים שקיוו שיעברו לידיהם עם תום הקרבות. נקודת שבר נוספת נרשמה בעקבות אירועי אוקטובר 2000, שבמהלכם הפגינו מאות מאנשי פרדיס בצומת הסמוך לכפרם. תקופה ממושכת לאחר מכן הדירו מאות מתושבי זכרון יעקב את רגליהם מפרדיס, הפסיקו לרכוש שם מוצרים ולהעסיק עובדים מתושבי הכפר, מה שפגע אנושות בפרנסתן של רבות ממשפחות הכפר. רק מקץ זמן ממושך, ובאופן הדרגתי, חודשו היחסים הידידותיים בין שני היישובים.

למעט שני אירועים אלה, היחסים בין פרדיס לזכרון יעקב הם דוגמה יוצאת דופן להבנה ולשיתוף פעולה בין יישוב ערבי לשכנו היהודי. ההכרה שלפיה רק באמצעות שמירה על כבוד הדדי, שיתוף אינטרסים ובלימת הכוחות הקיצוניים ניתן לרקום מערכת יחסים טובה ומועילה איפשרה את ייצוב היחסים בין היישובים ואת טיפוחם.

אולם היחסים הטובים עם תושבי זכרון הם רק חלק קטן מסיפורו של פרדיס, שמנהל זה שנים ארוכות מאבק יומיומי על קיומו הפיזי במציאות של מצוקה מתמשכת. המערכת הפנימית של הכפר לא הצליחה לחלץ את פרדיס מהמצוקה הכלכלית, החברתית והחינוכית, והמנהיגות המקומית, שהיתה שקועה במאבקים פוליטיים על עמדות כוח והשפעה, לא הצליחה להזניק את היישוב קדימה.

אולם בהדרגה, ולנוכח הקשיים שעימם התמודד הכפר, צמחה בפרדיס מנהיגות חברתית שהבינה שהישועה לכפר תוכל לבוא רק משני כיוונים: ביסוס כלכלי באמצעות עידוד בעלי עסקים ואנשי מקצוע, והשקעה במערכת החינוך של הכפר. ימי השגשוג הכלכלי באזור סיפקו תעסוקה רבה לאנשי פרדיס, בייחוד בתחום הבנייה והחקלאות, ובהדרגה החלו יותר ויותר משפחות לחלץ את עצמן מהמצוקה. תנופת הבנייה בכפר העידה על הצלחתו החלקית של פרדיס להתנער מן הקשיים והמגבלות שהיו מנת חלקו. ההכרה בכך שמערכת החינוך בכפר עשויה לשמש קרש קפיצה לדור הבא הביאה עימה אף היא שינויים חיוביים, ובכפר הוקמו בהדרגה מרכזיים קהילתיים שונים.

במקביל לכל אלה הלך וגדל מספרם של אנשי העסקים ובעלי המקצועות החופשיים, שמצאו לעצמם כר פעולה כלכלי מחוץ לכפר. אט-אט התגבשה בפרדיס שכבה חברתית משכילה, שהחלה לנווט את הכוחות הפוליטיים בכפר לכיוונים חדשים. בתהליך זה נוצרה לבסוף פרדיס-עלית.

גבעת-פרדיס הנבדלת

מאחר שעתודות הקרקע של פרדיס היו מצומצמות, החל הכפר להתפשט במעלה ההר. במסגרת הפרויקט שנקרא גבעת-פרדיס הונחו תשתיות חדשות לפיתוח מואץ של חלקו העילי של הכפר, נסללו דרכים וכבישים חדשים, הוקמה רשת תאורה והחלו לצוץ עשרות בתים, וילות ומבני ציבור מפוארים. בשנים האחרונות הפכה גבעת פרדיס לאזור בפני עצמו, שנבדל לחלוטין ממרכז הכפר, מבחינה חברתית ואדריכלית כאחד.

פרדיס תחתית מתמודדת עדיין עם בעיות קשות הנובעות מצפיפות דיור חריפה. למצוקה המתמשכת הזו יש השלכות רבות, לא רק על תנאי הדיור של מרבית תושבי הכפר, אלא בעיקר על המרקם החברתי שלו. המחסור במסגרות חברתיות וספורטיביות, שיאפשרו לבני-הנוער לנתב את האנרגיות שלהם לאפיקים חיוביים, מוביל לבעיות של פשיעה וסמים שהולכות ופושטות בכפר.

למרות המאמצים שהושקעו בתגבור מערכת החינוך בכפר, מצבה עדיין קשה. בתי-הספר בכפר אינם עומדים אפילו בממוצע הארצי, שגם הוא אינו מרשים. שיעור הנשירה ממוסדות החינוך בכפר עומד על 5.5%. למרות התוספת המשמעותית בשעות הלימוד, הפניית גורמי חינוך מקצועיים למערכת החינוך בכפר ושילוב בתי-הספר היסודיים בתוכנית דברת, נראה שמערכת החינוך בפרדיס זקוקה עדיין לפרק זמן לא מבוטל כדי שתוכל לעמוד בשורה אחת עם שכנותיה היהודיות באזור.

בפרדיס מצויים בני-נוער רבים שאוהבים לעסוק בספורט, ודומה שכדורגל הוא העיסוק הפופולרי ביותר בכפר. בגבעת פרדיס אמנם הועמדו לרשותם כמה מתקנים נאים, אך ההיצע עדיין מצומצם למדי.

על המלאכה המורכבת של ניהול הכפר מנצח ראש המועצה המקומית, עבד אל-ראאוף מואסי, שהציב לעצמו שלושה יעדים מרכזיים שהוא שואף להשיג במהלך כהונתו: שיקום מערכת החינוך, שיפור מצוקת הדיור וצמצום האלימות בכפר. כמו במקרים רבים אחרים, מידת הצלחתו תלויה במידה רבה בידה המסייעת של הממשלה.

הבעיה הקשה ביותר שעימה מתמודד הכפר היא הצפיפות. פרדיס מיצתה למעשה את כל עתודות הקרקע שלה לבנייה ולמסחר בחלקו התחתון של הכפר. המחסור באזורי מסחר מסודרים הוביל להופעתו של אזור מסחרי מסוכן ולא חוקי משני צדיו של כביש 4 (חיפה-תל-אביב), שם התמקמו בעלי דוכנים מהכפר, המציעים ממרכולתם לעוברים ושבים במטרה לפרנס את משפחותיהם. "המרכז המסחרי" הזה, שהניסיון במקומות אחרים מלמד שהוא רק ילך ויגדל, גורם לבעיות בזרימת התנועה, יוצר בעיה קשה של פקקים בכניסה לכפר ומסכן את חיי התושבים.

מרכז מסחרי פיראטי

כל מי שנסע באזור פרדיס מכיר את הכבישים הצרים העמוסים בהולכי רגל שמסתובבים בין המכוניות. האסון, כך נראה, הוא רק עניין של זמן. ראש מועצת פרדיס מודע לתופעה, אך לדבריו, "התעלמות החברה הלאומית לדרכים היא האחראית למחדל". מואסי הביע את אכזבתו מהתעלמות הרשויות השונות, ומ"האי-אכפתיות של משטרת התנועה, שלא לוקחת אחריות ואינה עושה דבר". רפ"ק אבי דניאלי, מפקד משטרת זכרון יעקב, הודה כי המשטרה אינה יכולה לעשות דבר נגד התופעה. לדבריו, המשטרה פועלת באופן שגרתי כדי למגר את התופעה ולמנוע את פעילות הדוכנים בצדי הדרך, אך התופעה רק הולכת ומתרחבת. החברה הלאומית לדרכים (מע"צ) טענה מצדה כי אין די תקציבים כדי להרחיב את קטע הכביש הסמוך לפרדיס, ואילו בוועדה המקומית לתכנון ובנייה טענו שהם מנסים למנוע את פעילות הדוכנים באמצעות צווי הריסה, אך אינם מצליחים למנוע את התופעה.

כל אחד מהגורמים שאליהם פנינו הטיל את האחריות על גורם אחר. בניגוד לתגובותיהם של כל הנוגעים בדבר, תושבי האזור ידעו לספר על אוזלת ידן של כל הרשויות: אין אכיפה, אין שוטרים שמחלקים דוחות, ואף גורם אינו מנסה לפתור את הבעיה מהיסוד ולהקצות לבעלי הדוכנים אזור מסודר שבו יוכלו להתפרנס בכבוד.

אלא שעתידה של פרדיס מצוי כנראה בחלקה הצפוני-מזרחי, ולשם מועדות פניה. גבעת-פרדיס אינה אלא ראשיתו של תהליך פיתוח מואץ, שיהפוך בסופו של דבר את הכפר הזה לעיר. ראוי שהעוסקים בתכנון ובתחזיות אורבניות ישלימו עם העובדה שבעתיד הלא-רחוק ישכנו זו לצד זו שתי ערים צמודות, שרק כביש ואדי מלח יחצוץ ביניהן: העיר זכרון יעקב והעיר פרדיס.

ועוד משהו על פרדיס

מקור השם פרדיס הוא בקוראן, שם מכונה מקום שבו האדמה פורייה ומצמיחה פירות וגפנים בשם ג'נת אל-פרדאוס. ראשוני התושבים בפרדיס אימצו את השם הזה, שלימים הפך לפרדיס (גן-עדן).

הכפר נוסד לפני כ-300 שנה על-ידי שתי משפחות: ברייה וח'ליל.

הרשות המקומית החלה לפעול בכפר בשנת 1952.

ראש המועצה: עבד אל-ראאוף מואסי.

הרכב המועצה: שבעה חברי קואליציה ושני חברי אופוזיציה.

מספר התושבים: 10,000.

שטח השיפוט: 2,700 דונם.

מס' יחידות דיור: כ-2,500.

מס' השכונות: חמש.

בתי-הספר: שלושה בתי-ספר יסודיים, בית-ספר מקיף וחטיבת ביניים, שבהם לומדים 3,200 תלמידים.

גני ילדים: 26, ובהם לומדים 800 ילדים.

תקציב החינוך: כ-40% מתקציב המועצה.

מסגדים: שלושה, ומסגד נוסף בהליכי בנייה.

מוסדות ציבוריים: מרכז פיס, ספרייה ציבורית, בית לקשיש, מרכז פיס לנוער, מועדון לנערות.

תוכנית המתאר של הכפר הופקדה ואושרה בשנת 1993, אך עדיין אין בכפר אזור תעשייה מסודר. בכפר 55 משפחות גדולות, שהעיקריות בהן הן ברייה, ח'ליל ומרעי. שאר התושבים הגיעו לפרדיס מיישובי האזור, שמהם גורשו ב-1948, כגון עין חוד, טנטורה, אום אל-זינאת, ג'בעה, אג'זם ועוד.

שיעור האבטלה גבוה מאוד, ומגיע בקרב הגברים בלבד ל-12%. בפרדיס אין אתרים תיירותיים, אך היא נחשבת לאתר היסטורי. רוב התושבים הם שכירים העוסקים בחקלאות, בניין, תעשייה, משק בית וניקיון, ומשתכרים שכר נמוך. מספר בעלי המקצועות החופשיים קטן יחסית.